אחרי לילה לבן עם מחשבות טורדניות על מה יקרה אילו, מתי אצלם סרטוני פרידה לילדים, האם הצוואה שלי מעודכנת, התעוררתי הבוקר באנרגיות חיוביות. "הבדיקה היום תצא שלילית ויהי מה", כך שיננתי לעצמי במנטרה. הצטיידתי בכל המיגון שרכשתי כבר לפני שלושה חודשים, מסיכה עם שלושה פילטרים ברמת FFP3 עם 99 אחוזי מיגון טובה לכימי, ביולגי וגם לריחות לא נעימים.
אז אם הנגיף יחדור אותה שום דבר לא יכול להגן עלינו בפניו. כפפות כפולות, כובע מקלחת לכיסוי השיער, כיסוי לנעליים, משקפת להגנת העיניים ויצאתי לדגום את נוזלי הגוף שלי בגני יהושוע בתל אביב. כל הדרך עם דפיקות לב מואצות בכל חלקי גופי, התלבטתי האם אני עושה את הצעד הנכון. אולי מדובר רק בצינון ובמקריות גם הייתי במגע עם חולה קורונה מאומת.
רוב הסיכויים שאצא שלילית אבל בעצם הגעתי למסוף הבדיקה, שם שהו לפניי חולים רבים, אני מסכנת בכך את עצמי לשווא. אחרי לבטים רבים החלטתי שמה שיהיה יהיה ובעזרת השם יהיה רק טוב. מפלס החרדה היה יותר גבוה ממפלס הכנרת בימים אלה. ציפיתי לראות תור של מכוניות ממתינות לבדיקה אבל מתחם הדרייב אין לבדיקות הקורונה היה ריק מרכבים רק אני ועוד שני נבדקים במסועים שונים.
אחרי שהצגתי את הקוד הגעתי לאותם מלאכים אנשי החלל כך מכנים אותם הילדים, שדחפו לי מטוש לפה ולאף ובשניות זה כבר יהיה מאחוריי וחזרתי לנשום לרווחה. עכשיו אני וכל בני משפחתי בהמתנה מורטת עצבים מחכים לשמוע שבדיקת הקורנה שלי היא שלילית. בריאות לכולנו.