אבל בין הכשרת מפעלים מקומיים לייצור מסיכות לבין הזרמת תקציבים להצלת המשק, חייב שר הכלכלה והתעשייה לפנות כמה דקות למציאת מפעל שייצר עבורנו מראת פלאים.
תעשיית מראות היא תעשייה מסורתית, ישנה. לא הייטק. ובכל זאת, המראות הנדרשות היום לחברה הישראלית מתוחכמות מאוד. חדשניות. מראות פלאים. לא מדגם "מראת הפלאים" של המלכה הרעה בשלגיה, כי זו אומנם נהגה להחניף ולהחמיא, אבל יום אחד חטפה קריזה וגילתה למלכה שיש יפה ממנה. לא. אנחנו רוצים מראת פלאים שלא תבאס.
הרעיון פשוט: דרושה מראה שמציגה בפניך מה שהיית רוצה להיות. לא מה שאתה באמת. מראה שתאפשר לבני גנץ ועמיתיו להכריז שהם מסכימים להיכנס לממשלת נתניהו רק כי אינם יכולים שלא "להיכנס מתחת לאלונקה" בשעה קשה זו, לא חלילה מתאוות שלטון. ממש אותה מראה, אבל אולי אלונקה אחרת, היא זו שלנגד עיניהם של לפיד ובוגי כשהם מקוננים על שותפם לשעבר, אשר לדבריהם "זחל" לממשלת נתניהו במקום להיכנס איתם מתחת לאלונקה ולקחת את מדינת ישראל למקום אחר.
והם שבים ומסבירים כמה קרובים היו לסילוק בנימין נתניהו, וממש מעבר לפינה כבר המתין להם צוות החילוף מהמשותפת, שהסכימו גם הם לתת כתף למען המטרה הקדושה. פליטי הקוקפיט מתבוננים במראה. רואים אלונקה ומטרה, וכל אחד מוצא בתמונה בדיוק מה שהוא רוצה לראות בה.
"ישראל לפני הכל" הבטיחו לנו. אבל מראת הפלאים מציגה לכל אחד משברי כחול לבן בדיוק את ישראל שהם רוצים לראות. עבור גנץ זו ישראל שמצליחה להתגבר על המגיפה הקשה, ולשקם משק הרוס, ישראל שבעוד שנה וחצי הוא יהיה ראש הממשלה שלה. עבור משה יעלון ויאיר לפיד זו ישראל בלי נתניהו, ישראל שבה מנהיגם לשעבר בני גנץ הצטרף למעגל מרומי נתניהו.
מראת פלאים כזו דרושה בדחיפות לכל מבקרי מערכת הבריאות שלנו, המחפשים מבוקר עד ערב כשלים ומחדלים וכישלונות, בשעה שהתמונה האמיתית המשתקפת בינתיים מהמספרים והעקומות, מוכיחה שעל אף כל הליקויים, החוסרים והעיכובים - יש הצלחה. נתוני התחלואה והתמותה בישראל הם מהטובים בעולם, ולכן דרושה למבקרים־חשוכי־המרפא מראת פלאים, כזו המוחקת את ההצלחות ומראה רק את המחדלים.
ברק וציפי לבני ולפיד מנעו ריבונות. וברק אובמה היה התירוץ האולטימטיבי לכל מחדל. אומנם בשלוש השנים האחרונות, ימי ממשלת הימין "הטהורה", שנות טראמפ - אפילו למראת הפלאים היה קשה לעוות את המציאות, אבל אז הציל אותם מחנה "רק לא ביבי" והעניק להם תמונה אלטרנטיבית. תמונת בלהות של עולם־ללא־ביבי. וכל מחנה הימין התגייס מיד להצלת נתניהו, כדי למנוע אלטרנטיבה גרועה יותר.
עכשיו לוחצים מנהיגי מחנה הימין על נתניהו להתעקש על ריבונות ורפורמות משפטיות גם בממשלת החירום. אין הם מבינים כנראה שהקב"ה/מכון ויצמן זימנו להם תירוץ נפלא לכך שנתניהו לא מספח או משנה את פני בג"ץ: גנץ, ואולי גם עמיר פרץ. הם ורק הם אלו שימנעו מנתניהו לעשות מה שכבר מזמן יכול היה לעשות אבל נמנע מכך. אנשי הימין התובעים עתה שנתניהו יעמוד על כל מה שהבטיח - מתעלמים מכך שנתניהו לא הצליח להרכיב "ממשלת ימין" ובלית ברירה צירף לממשלתו אנשי מרכז ושמאל.
אבל מראה פשוטה ואמיתית הייתה מראה להם שגם אילו לא הפך ליברמן את עורו וחבר לשמאל ולערבים, וגם לו קמה שוב ממשלת "ימין ימין" - לא היה נתניהו מקיים את התחייבויותיו, ומגשים את מאוויינו. כי הוא נתניהו, בגדולתו ובחסרונותיו.
האם ההתמכרות למראת הפלאים המשקרת לנו היא בהכרח שלילית? אם הרמייה העצמית מובילה אותנו לאחדות הלאומית, הדרושה לנו כמו מכונות הנשמה - היא מבורכת. אם היא מובילה להמשך פילוג ושנאה - תקולל.
התרעות פיקוד העורף