בצמרת המדינית בישראל מממשיכים בדיונים, העוסקים במהותם במתווה לעסקת שבויים ונעדרים. כפי שכבר פרסמנו במעריב בחודשים האחרונים התקיימו דיונים רבים בנושא הזה, שבוחנים את האפשרות להתקדמות ישראלית המבוססת על גיבוש חבילה הומניטרית רחבה לעזה בביצוע מחוות נוספות.
למרות הדיונים שכמוהם לא נערכו בישראל בשנים האחרונות, והמסרים שמעביר חמאס מנגד על נכונות שלו להתקדמות, סביר להניח כי בפועל הפערים עדיין גדולים מאוד, והצדדים עדיין רחוקים מהתקדמות משמעותית.
למעשה שני הצדדים, ישראל וחמאס ממתינים להצעה שתגיע קודם כל מהצד השני, ומחזיקים את הקלפים, כל אחד קרוב לחזה שלו וממתינים להצעה של הצד השני. ההערכות אצלנו כרגע שלעומת ישראל שמעוניינת בביצוע עסקה כוללת, בחמאס מכוונים לעסקה חלקית שאינה כוללת את השבת גופות החללים סגן הדר גולדין ואורון שאול ז"ל לקבר ישראל ועוסקת רק בהתקדמות בנושא האזרחים הישראלים המוחזקים בעזה.
על פי פרסומים שונים, אם תוגש בסופו של דבר הצעה ישראלית למתווך המצרי לראשונה מאז צוק איתן העוסקת גם בתמורות מוגבלות לחמאס, זו כבר תהיה פריצת דרך שתדרוש מחמאס להתכתב מול ישראל בעמדות סבירות יותר ממה שהעבירו במסרים עד עכשיו.
עד עכשיו למרות ההתפתחויות כל צד אותת על מוכנות להתגמש ולוותר תמורת התקדמות, אבל בפועל מול המתווכים לא נראה שמתקיים משא ומתן של ממש. למעשה, לא נעשו על ידי המצרים הצלבות בין תכנית ישראלית רשמית אל מול הצעה קונקרטית של חמאס, וכל צד, כך נראה, מתקדם בשיח הפנימי בצד שלו, אם כי הצעות קונקרטיות עדיין לא עברו. כלומר, כל צד מעכב את שליחת המתווה למתווך, כל אחד מסיבותיו הוא.
מניתוח המסרים המועברים בחל מהפרסומים בתקשורת הערבית המצרים בשלב הזה מנסים לכייל את הצדדים למסגרת ההסכם, להוריד את הציפיות והדרישות ולנסות להמשיך להתקדם, למרות שעדיין המשא ומתן האמיתי לא החל. בשבועות האחרונים כפי שפורסם במעריב יש התקדמות, בעיקר בנוכחות הצדדים לעסוק בנושא זה. מכאן ועד אישור של ראש הממשלה והקבינט להתקדמות המרחק גדול.
באופן מסורתי, כאשר ישראל ניגשת לביצוע הסכם שבויים ונעדרים, היא בדרך כלל רוצה את החבילה המלאה. כלומר, לסגור את העסקה ולא להשאיר שאריות להמשך. לעומת זאת, חמאס, כך נראה על פי הפרסומים הזרים, מכוון לעסקה חלקית. מבחינת המחירים שנדרשים ממנו הוא מעדיף לעסוק קודם כל באזרחים הישראלים, מנגיסטו ואבו סייד, המוחזקים לכאורה ברצועת עזה.
המשך הדיונים בישראל מצביעים כאמור על נכונות גדולה יותר הפעם לעסוק בעניין, אבל עדיין המרחק מפריצת דרך הוא גדול.