המתח הרובץ על המעון ברחוב בלפור כבד ומעיק. אל תטעו בזחיחות שמשדרים יושבי הבית הזה כלפי חוץ. קליפ הבחירות חסר הבושה שפתח את טקס הדלקת המשואות וסימן את ההשתלטות הסופית גם על המשלט הזה, נוכחותם המוגברת של הנאשם והמורשעת בכל שידור, טקס, נאום, בועה או חגיגה אפשרית, ואפילו המתכון המטורלל של "עוגת הביסקוויטים" מהגיהינום שרקחה "הגברת" בעמוד האינסטגרם של בעלה (אני מקווה שיהיה שם מישהו שימנע מראש הממשלה לנגוס בפיגוע כזה, אם ייאפה אי־פעם) לא יטשטשו את העובדה שהדיון בבג"ץ בעוד יומיים אמור לחרוץ את גורלו של בנימין נתניהו.
לא עוד דמוקרטיה פרלמנטרית, מעתה אמרו: מונרכיה משפחתית. ראש הממשלה ראשון בין שווים? כן, אבל רק בבלפור, שם יכולים השניים לגבור בהצבעה דמוקרטית על האחד. מול הציבור, הוא יהיה קיסר. ברצותו, יעלה באש את הכל, ינגן בכינור מול הלהבות ויוכרז למלך השמש.
לא רק את גורלו של נתניהו תחרוץ החלטת בג"ץ, היא תחרוץ גם את גורלו של בג"ץ עצמו, גם את גורלה של ישראל כמדינת חוק, גם את גורלנו, מחצית העם שסבורה שיש למדינת ישראל קיום גם אחרי שמשפחת נתניהו תעבור להיסמך על קופה אחרת שאינה הקופה הציבורית. כל אלה תלויים על בלימה, נאחזים בחוט השערה ומתנדנדים עכשיו מעל תהום עמוקה.
פעם בג"ץ היה פשוט פוסק על פי מיטב שיפוטם של שופטיו. לאף אחד במדינה לא היה ספק שיש לכבד את פסיקות בג"ץ, גם אם הן שנויות במחלוקת כזו או אחרת. זוהי תמציתו של שלטון החוק. היום, אחרי 11 שנות נתניהו, חמש האחרונות שבהן הוקדשו להסתה ושיסוי נגד שלטון החוק ומערכת האכיפה, שום דבר כבר לא מובן מאליו.
שופטי בג"ץ הם בני אנוש, בשר ודם, ואינם יכולים להיות אדישים למתחולל סביבם. הם, גם הם, חוששים לגורלם ובעיקר לגורל המערכת שאין בלעדיה מדינה. הם שואלים את עצמם לא רק מהי ההחלטה הנכונה, אלא גם מהי ההחלטה החכמה. איזו ממגוון ההחלטות האפשריות תניב את התוצאות הסבירות ביותר במינימום מחיר לדמוקרטיה.
למרבה הצער, אין לבג"ץ אופציה טובה. אין לו אופציה מנצחת. או שתוכרז עליו מלחמת שמד מיידית מצד חצי העם וייללת צי של דחפורי D9 תחריד את הגבעה ההיא בירושלים, או שהמחצית השנייה תכריז עליו כעוין, מתקפל, משתפן, מתחמק מאחריות ובוגד בשלטון החוק.
התרעות פיקוד העורף