טוב שמתווה הפיצויים לעסקים הקטנים שופר, אלא שההצהרות החגיגיות על חזרה הדרגתית של המשק ל"נורמליות" היו מוקדמות מדי. איך ניתן לדבר על חזרה לנורמליות אם עתידם התעסוקתי של יותר ממיליון עובדים נמצא בסימן שאלה ועשרות אלפי עסקים נמצאים בסכנת קריסה.
לא ברור מדוע מיהר ראש הממשלה לזמן דווקא לאתמול מסיבת עיתונאים דחופה. האם נמצאה תרופה לנגיף הקורונה או חיסון לנגיף? בוודאי שלא. נתניהו התפנה מהדיונים בבג"ץ על עתיד ממשלת האחדות ועבר לחיים עצמם.
הוא שפע אופטימיות אולי בזכות רוח הדברים החיובית מבחינתו המנשבת מהדיונים בבג"ץ. לעתים דומה כי מדובר היה בחגיגות הניצחון על הקורונה. על רקע זה, נתניהו היה מאוד נדיב עם שרי הממשלה וחילק להם קרדיט בשפע, ועוד בפריים טיים.
מדובר בשר האוצר משה כחלון, שר הכלכלה אלי כהן, שרת התרבות והספורט מירי רגב ושר החינוך רפי פרץ. למרות האופטימיות נראה שהחגיגה מוקדמת. בפרפרזה למה שצ'רצ'יל היטיב להגדיר במלחמת העולם השנייה - זה אינו סוף המגיפה, לא תחילת הסוף, אלא אולי סוף ההתחלה.
הדבר המהותי היחיד שהתבשרנו אתמול מבחינה כלכלית היה שני צעדי סיוע כלכליים חדשים: הוספת מספר "פעימות" תשלום לעצמאים ולעסקים הקטנים ומעבר לשיטת התשלום האמריקאית, שאותה נתניהו הרבה להזכיר.
לפי "השיטה האמריקאית", קודם משלמים ולאחר מכן בודקים את העמידה בתנאי הזכאות. את המודל הזה חייבים היו להפעיל כבר לפני חודש וחצי, אבל מוטב מאוחר. מנהל רשות המסים התחייב כי תוך יומיים הכסף יגיע לחשבונות העצמאים. אשרי המאמין.
על פי לוח הזמנים העדכני, הקניונים יחזרו לפעילות מלאה כבר מחרתיים, מערכת החינוך בעוד שבוע ובהמשך גם ספורט, אירועים ותעופה. בתוך 40 יום יעבור המשק לפעילות מלאה נטולת דאגות. אלא שלפעילות זו יש להצמיד כוכבית בגלל המשך מגבלות משרד הבריאות.
עם כל הכבוד לבשורת ההלוואות לעסקים קטנים, ויש כבוד, זה לא מה שיבטיח את הישרדותם העסקית, שכן המגבלות שיוטלו לא יאפשרו להם לפעול באופן אופטימלי. עם כל המגבלות, הקונים יוותרו על חוויית הקנייה.
כל בעל עסק, מסעדה, בית קפה, או בעל חנות נעליים או בגדים שפועל משיקולים מסחריים בלבד יחליט שלא להחזיר עדיין את כל העובדים שהוצאו לחל"ת. נכון שהאוצר החליט להאריך את הזכאות לקבלת דמי אבטלה עד סוף מאי, אבל מה יקרה לאחר מכן? למאות אלפי עובדי המסעדות, בתי הקפה, התעופה, המלונאות, התיירות, הקמעונאות ועוד לא יהיה לאן לחזור, לפי מצב הדברים הנוכחי.
כדי שניתן יהיה להחזיר את המשק לצמיחה מלאה, צריך עוד היום לדאוג לתעסוקה חלופית למאות אלפי המובטלים. פיזור מיליארדי שקלים על דמי אבטלה זה בסדר אבל לא מספיק, וחייבים להתחיל עוד היום בהכשרות מקצועיות או לתת תמריץ ישיר למעסיקים עצמם.
תוכנית החילוץ עלתה בשלב זה 90 מיליארד שקל. על זה לא מדברים הרבה, אבל עדיין לא ברור מאיפה הכסף. בשלב זה גם לא ברור אם בכלל תוקם ממשלה. לכן לא ברור איך הצליח כחלון לגייס את החיוך המפורסם ואת האופטימיות הרבה לגבי עתיד הכלכלה.