אין צדיק: זה מה שקורה כאשר התביעה המוסרית הפשוטה והכה סבירה לפסול את נתניהו נתקעה בין הפטיש המשפטי לסדן הפוליטי. בג"ץ עסק בתוקפו המשפטי של ההסכם בין הליכוד לבין כחול לבן באמצעות פלפולים משפטיים ויעני חוקתיים. לא ברור מה תהיה פסיקת בג"ץ, אבל ברורה תוצאת הדיונים: לא משנה במה יואשם ראש הממשלה, הוא יורשה כחוק לכהן כראש ממשלה. המסקנה העגומה היא שכנראה אין במערכת המשפט בארץ צדיקים והמערכות אכן הושחתו במהלך השנים.
לפעמים יש הבהוב של ניקוי אורוות, למשל כאשר אפי נוה נתפס בזוטות וגרר אחריו חשיפה של משולש רקוב שבסיסו לשכת עורכי הדין, מינויי שופטים ומעורבות פוליטיקאים. הגילויים היו אמורים לזעזע את הציבור וגם את מערכת המשפט. זה לא קרה. זה רק תפוח רקוב אחד. או שלושה.
איילת שקד, שהייתה משענתו הפוליטית של נוה, המשיכה לזרוע הרס. אגב, באייטם בערוץ 11 כינתה שרת המשפטים לשעבר את התובעת מטעם העותרים לבג"ץ דפנה הולץ־לכנר "עורכת הדין הזאת". שקד, שהייתה מקור כוחו הפוליטי של נוה (והוא שלה), נפלטה (זמנית אז) מהמערכת הפוליטית, והשר אמיר אוחנה, שהמתין עד סיום תפקידו בחוק של שי ניצן, הצניח בפברואר האחרון את האיש שלו דן אלדד, כממלא מקום פרקליט המדינה. אלדד שווה בהחלט פרופיל תקשורתי. לא משום שיש לו אישיות כבירה (אולי), אלא בגלל התהליך המרתק, או בעצם אולי הבנאלי, שעובר על אנשים בדרכם לצמרת. נראה שהאיש שתפקד כפקיד אפור למדי במחלקה הכלכלית גילה שגם הוא, כמו כולם, רוצה לנשום אוויר פסגות. זה רק מחייב אותו ליישר קו עם שר המשפטים הממונה עליו. הפרדת רשויות? לא בבית ספרנו.
לקראת הדיון בבג"ץ פנה עקיבא נוביק, כתב חדשות 13, מתנחל מבטן (אביו הורשע בפרשת המחתרת היהודית), בעניין מעורבות מנדלבליט בתיק הרפז. העניין הוא לא הפרשה אלא עיתוי הצפתה. מנדלבליט כפצ"ר, שלכאורה הלבין את הכיבוש, ראוי לחקירה הרבה יותר רצינית. ובכלל, איפה היו כל אלה שבוכים היום על התנהלות מערכת המשפט, איפה הם היו כאשר כל המערכת הזו פעלה בשטחים באורח אנטי־משפטי (בינלאומי. ואל תטריחו אותי עם תקנות ממשל צבאי), אנטי־אנושי ואנטי האינטרס הפוליטי־מדיני של מדינת ישראל. כיום המערכת מכסה על נתניהו, כולל בג"ץ, שהעדיף טיפול משפטי חכמולוגי בהסכם מגוחך על פני החלטה מוסרית פשוטה ברמה של שחור־לבן. "אילוצים משפטיים", כמו "לשון החוק", הם שמותיהם האמצעיים של דיכוי ושחיתות.