נתוני ביצוע התוכנית הכלכלית בת ה-100 מיליארד שקל ממשיכים להצביע על בעיה קשה בצנרת, קרי, המעבר של הכסף מהמדינה לסקטור העסקי ולאזרחים. רק כ-42 מיליארד שקל מומשו במזומן מהתוכנית, וכולל התחייבויות שניתנו למימוש - מדובר בקרוב ל-47 מיליארד שקל. כלומר, 53% מהתוכנית לא מומשה עדיין וזו עדות לשורה של בעיות: הבירוקרטיה הישראלית האופיינית, תנאי הלוואות לא מספיק אטרקטיבים מבחינת ערבויות וגם, תתפלאו, אולי מוטיבציית יתר של פקידי האוצר לשמור על הקופה בכל מחיר, גם אם לא יאמרו זאת במפורש.
בכל מקרה, במבחן התוצאה יש בעיה בצנרת: יש תוכניות, יש כסף, אבל המימוש שלהם, העברת הכסף לסקטור העסקי ולאזרחים - רחוק מלהיות מושלם. למשל, לסיוע לעסקים באמצעות רשות המסים הוקצו 11.2 מיליארד שקל, אבל רק כ-1.8 מיליארד שקל הוצאו, כ-16% בלבד. ייתכן שזה חלק מהחזרה האיטית של עסקים לשגרה והחזרת העובדים האיטית. דווקא בגזרת העצמאים המימוש הוא גבוה – 83% מתוך 3.6 מיליארד שקל.
נקודת אור מאוד משמעותית היא שהכנסות המדינה ממסים ירדו ביוני ב-1% בלבד לעומת החודש המקביל אשתקד, כך שהמשמעות היא שאם המשק יחזור לתפוקה מלאה, אנחנו נראה כנראה מהר מאוד גם התאוששות בהכנסות המדינה.
השורה התחתונה מכל המספרים הללו היא שאנחנו נכנסים כעת לתקופה מסויימת של אי ודאות שבולמת את ההתאוששות המשקית. ככל שהיא תהיה קצרה, כן ייטב כמובן. ככל שהיא תתארך המספרים ייראו הרבה יותר רע. למדינה יש אחריות על סיוע כספי והתנעת המשק – אבל גם לאזרחים יש תפקיד, ואי אפשר להסיר מהם לחלוטין את אחריותם: לשמור על הוראות הבריאות.
ההגבלות המתחדשות יוצרות אתגר נוסף לשר האוצר: להאיץ את תהליך ההתייעלות של הסקטור הציבורי, להאיץ את המו"מ של האוצר עם ההסתדרות. אין שום ברירה ואין שום אופציה: הקפאות שכר, הורדות שכר דיפרנציאליות וגם הורדה דיפרנציאלית של פנסיות תקציביות. הסקטור הציבורי מוגן – זו עובדה ואיתה צריך להתמודד.