"חכה לנובמבר", אמר לי האומר, "עכשיו זה גן עדן ליד מה שיקרה כאן כשתגיע השפעת יחד עם הקורונה המחוזקת ונמצא את עצמנו מול מרק מכשפות שכמותו טרם ראינו". הדובר מכיר את נתניהו עשרות שנים, מהכי קרוב שאפשר. הוא לא פוליטיקאי. שאלתי אותו אילו צעדים ננקטו לקראת הקטסטרופה. "צעדים?", צחק, "ישבתי ביום שישי ה־6 בדצמבר אצל נתניהו בבלפור והתרעתי.
האמריקאים העבירו לנו מידע על הקורונה חודש קודם, בנובמבר. אני עוד לא ידעתי מה זה בדיוק, אבל ידעתי שזה גדול ומסוכן, שצריך להתכונן. בהתחלה חשבתי שמגיפת הסארס חוזרת". ומה ביבי עשה? שאלתי.
"הוא העלה על הקו את ברסי וסדצקי", ומה הם אמרו? שאלתי, "הם לא אמרו שום דבר מיוחד, די זלזלו", ענה העונה, "ובסוף ביבי לא עשה כלום. עכשיו תעזוב רגע את הקורונה, אתה יודע איזה פאניקה תהיה פה לקראת שפעת החורף, ואתה יודע שאף אחד לא חשב לקנות מספיק חיסונים? עכשיו תאר לעצמך איזה חורף מחכה לנו כאן".
בנימין נתניהו הוא מומחה שיווק בקנה מידה עולמי. הוא מסוגל למכור כל דבר לכל אחד בכל מקום ובכל מזג אוויר. כשצריך לקנות, יש בעיה. הוא לא מסוגל לשלם. כל עוד הוא מוקף באנשי ניהול וביצוע, העסק מתקתק. כשהוא מנסה גם לנהל, העסק נמק. זה מה שקורה עכשיו, כשהמדינה מתנהלת בין עוויתות הטירוף של הישות המכונה "בלפור".
בכל הקשור לקורונה, נתניהו קיבל החלטה או שתיים נכונות בתחילת האירוע. מכיוון שהוא אלרמיסט טבעי ופאניקר מוכח, הוא סגר את השמיים מהר יחסית וגם את הסגר המוחלט הטיל מוקדם. זהו, פחות או יותר. מעבר לזה הוא לא נקף אצבע. הוא לא מינה פרויקטור.
הוא לא שחרר שום סמכות. לכן ישראל לא הצטיידה מראש בציוד שחסר לה עד עכשיו. לא מטושים, לא בדיקות, לא מכונות הנשמה, לא ציוד מיגון לצוותים הרפואיים. כלום. לא רעננו את נוהלי הטיפול במגיפה.
לא הכינו את בתי החולים. לא ניסו לשקם במהירות את רח"ל, רשות החירום הלאומית, שהוקמה בדיוק לצרכים הללו (והושקעו בה מיליארדים). לא מונה "צאר" קורונה. לא הוכנו תוכניות. לא הוקמו מלוניות. לא חשבו על סגירת מעגל הבדיקות מהר ככל האפשר כדי לקטוע את שרשרת ההדבקה. לא הכינו את המעבדות הרפואיות. לא הפעילו את מכון ויצמן. לא מונה צוות הסברה מיוחד כדי שהציבור יהיה מעודכן וההוראות יהיו ברורות. לא הוכנו או הוכשרו צוותי בדיקות ותפעול מכונות הנשמה. לא נעשתה חשיבה מערכתית.
אתמול בלילה הוא הכריז שהצליח להביא את "כל הגורמים לחדר אחד". הלו, אדון נתניהו. הרי נבחרת על סיפור השמן והרזה וקיצוץ הבירוקרטיה. היית צריך להביא את כל הגורמים לחדר אחד לא היום, אלא ביום הראשון של המשבר. ולא רק בענייני בירוקרטיה. גם בענייני המלחמה במגיפה. עכשיו זה מעט מדי, מאוחר מדי.
נתניהו התנהג בדיוק כפי שהוא מתנהג בכל מקרה אחר: ניהל הכל לבד, סמך על עצמו, בנה על המזל והאמין שיהיה בסדר. הוא יופיע כל ערב בטלוויזיה ויסביר מה שצריך להסביר. את כל השאר יעשה זריז הרגליים התורן, ראש המל"ל מאיר בן־שבת.
מי שמכיר את יכולותיו של בן־שבת, יודע בדיוק למה ישראל נראית היום כמו שהיא נראית ולאן נעלמו הטלפונים המתפעלים מכל העולם שבהם התהדר נתניהו. מזלנו שנפתלי בנט היה שר הביטחון כמה חודשים. אחרת, גם המעט שיש עכשיו, לא היה. זוהי "שיטת נתניהו" מאז ומעולם. לפעמים זה מצליח, ואז זה בזכותו. כשזה נכשל, זה תמיד בגלל מישהו אחר, ועל חשבוננו.
הטור המלא יתפרסם במעריב סופהשבוע.