מהבחינה הצבאית, האירוע אתמול היה טקטי וקטן יחסית. חיזבאללה, שיודע לעשות פעולות צבאיות מורכבות יותר, עם כוחות שפועלים בו־זמנית בכמה גזרות ומחפים אחד על השני עם מעטפת ארטילרית ועוד, בחר הפעם בניסיון לעשות פיגוע ברמת החוליה הבודדת - וכנראה לא במקרה. במתאר הזה, ניסיון להניח מטעני חבלה באזור ולברוח חזרה ללבנון נראה בהחלט סביר. זה לא שבחיזבאללה לא שאפו לנקום את מותו של הפעיל בשבוע שעבר בסוריה. הנחת המוצא היא שגם בתכנון פעולה טקטית פשוטה הם רצו להרוג חיילי צה”ל, אבל היד המכוונת, כך נראה, כיוונה אותם לאירוע מתוחם שאפשר לשלוט עליו באופן יחסי.
מנגד, בפיקוד הצפון נערכו בהגנה טובה ושיבשו את הפיגוע, אבל אירוע שבו מחבלים חודרים לשטח ישראל ובורחים ללבנון הוא לא משהו שבצה”ל מתהדרים בו. הציפייה בגבול עזה או הצפון היא שמי שחדר לשטח ישראל לעשות פיגוע - לא יחזור חי לשטחו. בצה”ל נמנעו אתמול מלספק תשובות ברורות בנושא זה, אבל בהתבוננות מפוכחת על אירועי השנים האחרונות, זה תמיד היה שם. מצד אחד, החובה של שני הצדדים להגיב, ומצד אחר – ניסיון משותף לא לגלוש לעימות רחב ומתגלגל. נראה שהפעם, אולי אף יותר מהפעמים הקודמות , חיזקו המצוקות הפנימיות והשלכות מגיפת הקורונה את המוטיבציה ההדדית לא לדרדר את המצב לעימות כולל.
התרעות פיקוד העורף