אכן, זו הייתה שעה היסטורית: נראה שלראשונה ב־14 וחצי שנות כהונת הנתניהו, הוא עשה מעשה למען מישהו שאינו הוא או משפחתו, או בעל הון; מעשה שעשוי לפתוח תהליך חיובי ולהירשם לזכותו בהיסטוריה של ישראל והאזור, "הסכם אברהם" (הטראמפ תהה למה המבצע לא נקרא THE DONALD’S DEAL). נתניהו התגבר על האזהרה מימי הילדות, "אב־רה־הם. אל תלך לשם/ כי הזאב יאכל אותך/ הַם!" – והלך לשם. והזאב (המתנחלים? אבו מאזן? איראן? יאיר לפיד?) נשאר המום. התזמון אומנם מרים גבות, אבל אם קיווה גיבור השעה שמשפטו בינואר יישכח ושההפגנות נגדו ישככו, שישכח מזה.

זו תהיה שעה היסטורית, אם המהלך לפיוס ולקשר בין ישראל והמדינות הסוניות יצלח ויימשך ואם הביבי יסכים לחלוק את הקרדיט ההיסטורי עם רה"מים קודמים (מרבין ז"ל שנפגש בוושינגטון, מאי 1995, עם הנסיך בן זאיד לשיח פורץ דרך, שנפסק בהירצחו), שהמשיכו קשרים עם איחוד האמירויות; ועם אנשי העסקים מישראל שעשו שם עסקים, וחיים סבן, שסייע לשגריר האמירויות בוושינגטון לפרסם מאמר משמעותי ב"ידיעות אחרונות"; ומנהיגי האמירויות, שברצותם למנוע סיפוח ישראלי הציעו אופציה להסכם שלום, הכרה ויחסים; וראש המוסד יוסי כהן, שסגר שם הסכם; וגנץ ואשכנזי, שהסבירו לקושנר ולברקוביץ' שלא ישבו בממשלה אם יתממש הסיפוח, ובכך סייעו להם בתפירת העסקה. שטחים תמורת שלום.

זו שעה היסטורית במובן שנתניהו נאלץ, בעצם, לוותר לגמרי על הרעיון האסוני של הסיפוח־ריבונות ומדינת אפרטהייד לכל תושביה השווים והשווים־פחות ולשוב לתוכנית המו"מ עם פתרון שתי המדינות לשני עמים, שנקברה קבורת חמור ותזכה להחייאה על מיטת הנשמה, למגינת לבו של כל הימין המשיחאולוגי. זכרי יש"ע את משל הצפרדע והעקרב: העקרב אינו יכול שלא לעקוץ את הצפרדע המעבירה אותו את הנהר, ואפילו יטבעו שניהם, כי זה בטבעו. ובהכירנו את טבע הנתניהו, שכל הבטחותיו, שבועותיו והודעותיו בנושא התהפכו לשקרים, נקווה שהשעה ההיסטורית הזו תחתום את מעלליו, מחדליו והישגיו, ושלא יחזור למשול ולתקן, כטבעו, מה שקלקל לדעת מאוכזביו ולחרב את מעט הנכון שעשה.

תהיה זו שעה היסטורית, אם ההיסטוריה ורושמיה יכתבו שההישג הגדול של נתניהו הושג כבאילוץ, בנוסח "תחזיקו אותי לפני שאספח" - ושבמקביל, לפני ואחרי, מייצרים הוא ונגרריו, כטבעם, את מעשי הזדון שלהם, הסתה, הכפשה והמרדה נגד מערכות החוק המשפט ושומריהם, בדרך למשפטו בשלושה כתבי אישום פליליים. באחרונה הוא ונרצעיו מעבירים במסע אימים ואיומים את היועמ"ש מנדלבליט (שאוסר עליו לטפל במינויי שומרי החוק, כניגוד עניינים) ואת התובעת בן־ארי ומשפחותיהם ומטנפים ומשקרים גם נגד עשרות אלפי המפגינים נגדם. במקביל, מתלוננים הוא, בכורו ורעייתו האהובה, המשפחה המל(א)כותית המוגנת בתבל, על איומים המופנים נגדם. על דומיהם אמרו, "עושי מעשי זִמְרִי ומבקשים שכר כְּפִנְחָס".

בשעה ההיסטורית הזאת, הנתניהו מנסה לתעתע בנו בפעם הרביעית באיום הבחירות, בגלל מגמת סקרים שהשתנתה קצת. אך ייתכן שזעם נבגדי הימין, ההפגנות נגד רה"מ וכישלונותיו בעצירת הקורונה, בתיקון הכלכלה (מיתון עמוק), באבטלה העולה, בחינוך היורד ובהרגעת חמאס, יאלצו אותו להשהות את האיום. ורק שגנץ לא יתכופף לנוכח הדרישות של נתניהו. הכל נכון לעכשיו. הכל יכול להשתנות, שלא כמו בהיסטוריה; ההיסטוריה שתשפוט אותו, אחרי שיעמוד למשפטו בינואר הקרוב.

לראשונה ב-14 וחצי שנות כהונתו נתניהו עשה מעשה למען מישהו שאינו הוא

זו תהיה שעה היסטורית, אם המהלך לפיוס ולקשר בין ישראל והמדינות הסוניות יצלח. אבל אם קיווה גיבור השעה שההפגנות נגדו ישככו, שישכח מזה