אני בא לפה ומוציא את כספי המענק שביבי העביר לי. אני קונה אצלך מה שאני לא ממש צריך, כי ביבי שכנע אותי. ומה עושה בעל החנות? מקלל את ביבי. בדרך כלל אני עונה. הפעם הייתי כל כך המום, ששתקתי והלכתי. אחר כך עוד חצי שעה בנהיגה באוטו התבאסתי שלא עניתי לו ושהלכתי משם בלי שאני מספר לו מדוע בכלל באתי לקנות בחנות שלו".
זוהי אריָה, שבה היהודים הנמצאים בעבדות בגולת בבל תחת עולו של נבוכדנצר שרים ומבטאים את געגועיהם לציון. הם מבטיחים לשוב אליה, אל מולדתם, ולבו של כל העולם נשבר. זהו אחד הטקסטים הציוניים המופלאים ביותר. אנחנו לא באמת צריכים הסברה כאשר יש שיר כזה. אין בן תרבות בעולם שאיננו מכיר אותו.
כאמור, שרו אותו נפלא בהפגנה מול המעון בבלפור. הכי קשה זה כאשר האנשים הנכונים והיפים אומרים את הדברים הלא יפים והלא נכונים, ועוד יותר קשה זה כאשר האנשים הלא יפים והלא נכונים אומרים את הדברים הנכונים והיפים. עם זה כל אחד מאיתנו צריך תמיד לחיות כאן בישראל.
בעוד אני נהנה בשידור בפייסבוק מן המקהלה, שמדהימה בשירת סולפג' מושלמת מתוך דפי תווים ברחוב ובהמולה, רצות ועולות בתחתית התמונה תגובות של הצופים יחד איתי בשידור הפייסבוק של ההפגנה. הנה שתיים מהן. מנימוקים הומניים לא נבייש את הכותבים ולא נדפיס את שמם:
מישהי אחרת כתבה כך, מילה במילה: “בגרמניה הנאצית הכריחו את היהודים לשאת טלאי צהוב, היום ביבי סותם את הפה והאף. יותר גרוע מהיטלר, הביבי הנוכל והמושחת הזה. 750 שקל מענק זה קצבת רעב כמו בגרמניה הנאצית". למה?? למה??! למה הרסתם לי? למה הייתם צריכים להזכיר לנו שמאחורי האנשים היפים האלה בהפגנה, ומאחורי כל היופי של השירה הזו, נמצאים דברים כל כך מכוערים?
הם מתחילים לענות על השאלות. עדן תוססת כאילו היא עדיין מנחה באם־טי־וי. הולך לא רע, ואז מגיעה שאלה המוגדרת כקשה, ב־1,000 שקל: “לפי ‘שיר השירים', מה לא יוכל לכבות את האהבה".
היסוס, גמגום קל, והתשובה נורית מפי עודד מנשה: מים. והוא ממשיך את הפסוק הנצחי כולו, שהוא, כידוע: “מַיִם רַבִּים לֹא יוּכְלוּ לְכַבּוֹת אֶת הָאַהֲבָה וּנְהָרוֹת לֹא יִשְׁטְפוּהָ". כבכל שידור, למטה רצות כתוביות, אשר חוזרות בעברית ובכתב על מה שנשמע ונאמר בקול. שם כתוב: "מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה ונערות לא ישטפוה". כמה מבריק. טעויות דפוס יוצרות לא פעם את הביטויים שמוח לא יכול לחשוב עליהם בעצמו.
צריך להזכיר עוד שגגת כתוביות כזו מימינו אלה. זה קרה כאשר נתניהו ראש ממשלתנו הנוכחי צולם מדבר בטלפון עם מרים פרץ, אולי נשיאתנו לעתיד. נתניהו צלצל אליה לאחר שנודע על לכידת מחבל המעורב ברצח בנה. הוא אומר לה בין היתר שהוא יודע שזו לא נחמה, אלא נחמה פורתא.
בכתובית למטה הופיע: נחמה פרוטה. בטוויטר עלזו רשעים: תראו איך הוא לא יודע עברית. עילג! אבל שמיעה מוקפדת וחוזרת הבהירה: נתניהו אכן אמר נחמה פּוּרְתא. בארמית, כידוע, נחמה מועטה. הוא לא אמר נחמה פרוטה. אגב, בעיניי זה ביטוי פיוטי בפני עצמו: נחמה בגרוש. חידוש לשוני שהשגיאה יצרה, אבל לא הביטוי הנכון.
ראיתי בטוויטר ציוץ של מישהי שהודתה שהיא האזינה שוב והבינה שהוא אכן אמר נחמה פורתא, והתנצלה על השתלחותה הראשונה והאינסטינקטיבית בביבי. ולו בשל כך בלבד - הטעות בכתובית הייתה שווה.
ועוד משהו: רות גביזון אמרה שנתניהו לא יזכה למשפט צדק. רבים לא מבינים מה הבעיה. למה משפט צדק? האם הוא בעצמו עושה צדק? שחס וחלילה לא יתחילו לעשות לנו כאן משפט צדק. זה לא הזמן למשחקים.
הנה הודעה שצפרדע שלח בטיקטוק לנסיכה: “בטח כשאת הולכת ברחוב את גורמת להתקהלות של יותר מ־50 אנשים".
המשפט הזה קיבל 3,280 לייקים. אחד שלי. הנסיכה ענתה לו, בשעה 4:45 בבוקר: “מתה". נראה לי שזה עוד לייק.
התרעות פיקוד העורף