בעבר הציעו לי מספר גורמים פוליטיים להצטרף לכוחותיהם, תוך הבטחות גדולות שבדיעבד יכלו להביא אותי להיות חבר כנסת, ואולי אף מנכ"ל משרד או שר. פעם אחת כמעט התפתיתי. היו אלה רעייתי וילדיי שפקחו את עיניי ושכנעו אותי לסגת מהרעיון, וכמעט אין יום שחולף בלי שאודה להם על כך.
אמר פעם גראוצ'ו מרקס הנפלא: "אני לא מוכן להיות חבר במועדון שמוכן לקבל אנשים כמוני". לפחות לגבי הכנסת הנוכחית זה מדויק. בכתבה שהופיעה בשבוע שעבר בעיתון "מעריב" כתב משה כהן שרק 12 חברי כנסת הודיעו על תמיכתם בתיקון להצעת החוק בעניין התחייבות להגינות בהצהרת האמונים של חברי הכנסת והשרים. אתם קולטים? רק 10% מחברי הכנסת היו מוכנים להתחייב להגינות.
את ההצעה שלח המרכז לקידום ההגינות בישראל לכל 120 חברי הכנסת. לאחר שבוע נערכה שיחה עם כל לשכות חברי הכנסת, וכעבור שבועיים נשלחה עוד תזכורת. 90% מהלשכות אישרו את קבלת ההצעה. בסקר הטלפוני שנערך לאחר מכן התברר כאמור שרק 12 חברי כנסת - מכל גוני הקשת הפוליטית - תמכו. ארבעה חברי כנסת התנגדו (מעניין למה. הייתי שמח לדעת מי המתנגדים), 33 בחרו לא להשיב, ו־71 התעלמו מהשאלה.
מתברר כי הגינות אינה תכונה הנדרשת כדבר מובן מאליו מ־90% מחברי הכנסת, לפחות לשיטתם. איזו בושה. אילו אנשים יושבים אצלנו בכנסת? נבחרי ציבור עאלק.
חברי הכנסת מתחייבים בהצהרתם לשמור אמונים למדינת ישראל ולחוקיה ולמלא באמונה את שליחותם בכנסת. מדוע 90% מהם אינם מוכנים להתחייב להגינות? אנחנו בחרנו בהם. אנחנו מתביישים.
הנביא ישעיהו (פרק א פסוק כג) הטיב להתבטא בבהירות באומרו "שרייך סוררים וחברי גנבים, כֻּלו אוהב שוחד ורודף שלמונים". כנראה שבאמת אין חדש תחת השמש.