שניהם היו, כל אחד בתורו, יועציו הקרובים, אנשי אמונו ומעריציו. אביגדור ליברמן הלך עם נתניהו מההתחלה. אחרי הניצחון בבחירות הפך למנכ"ל משרד ראש הממשלה. נפתלי בנט הגיע בעשור שאחרי והיה ראש המטה של נתניהו ב־2005־2006. שניהם הופיעו אתמול, ללא תיאום, בשני ערוצי הטלוויזיה המרכזיים. ליברמן בחדשות 12, בנט בחדשות 13. שניהם נשאו שם נאומי תביעה חסרי תקדים בחריפותם נגד הבוס, המנהיג והפטרון לשעבר.
נפתח בתקציר מנהלים של הדברים:
ליברמן ליונית לוי: "נתניהו של היום זה לא נתניהו של 2003 (כשהיה שר אוצר - ב"כ). יותר מדי זמן בשלטון גורם לאובדן תחושת המציאות. הממשלה הזו לא מפסיקה לבלבל את הציבור, הכל פרטץ' והחלטותיה הן בגדר החלטות בלתי חוקיות בעליל. כל החלטות הדרג המקצועי עוברות צנזורה אצל דרעי וליצמן, ראש הממשלה מקבל החלטות רק על בסיס שיקול פוליטי ומקריב את בריאות הציבור. הוא מפיץ את נגיף האנדרלמוסיה והאנרכיה. הממשלה לא מתכנסת, אין תקציב, אין ראש אגף תקציבים, אין חשב כללי, אין אמון בממשלה. ראש הממשלה מסתיר משר הביטחון ומשר החוץ הסכם עם המפרציות, החלטות מתקבלות ברגע האחרון, התקציב, שנת הלימודים, ערים אדומות, כן סגר, לא סגר. אני מאמין יותר בשכל הישר של האזרחים מאשר בפוליטיקה הלילית הקטנה בין ראש הממשלה לחרדים. צריך לנהל את המצב במשולש בין צה"ל, פיקוד העורף והשלטון המקומי".
והוא ממשיך: "לפעמים מנהיגות מחייבת להתייצב מול החלטות בלתי חוקיות בעליל. כך ניצלה מדינת ישראל כשאריאל שרון קיבל החלטה ופעל בניגוד לפקודה ישירה והציל את המדינה. היום יש כאן אנדרלמוסיה. הממשלה משנה החלטות כל ערב, כל רגע, כל יום. אי אפשר לעקוב אחרי שינויים. אם תבדקי מתחילת המשבר, מאות החלטות עוכבו, נהפכו או שונו ברגע האחרון. כרגע צריך לעסוק רק בכלכלה וקורונה. זה שאין לנו עדיין תקציב ורוצים לאשר אותו שבעה ימים לפני סוף השנה, זו בדיחה שאנחנו יודעים לאן מובילה".
בנט לתמר איש שלום ואודי סגל: "המכתב שכתב נתניהו היום לראשי האופוזיציה הוא עצוב וההופעה של נתניהו הערב, כשכל כך הרבה אזרחים במצוקה, היא צירוף של עוד ספינים ועוד קשקושים כמו המכתב הזה. זו לא מנהיגות. ראש הממשלה מתנהל בצורה מחפירה. תפוס את עצמך בידיים, יש לנו כאן מדינה ברגע שפל היסטורי. יש כאן את התחלואה המובילה בעולם, ישראל היא המדינה החולה ביותר בעולם. תגלה מנהיגות. תצייר מה עושים, איך יוצאים מזה. זו ממשלת כישלון, עם זגזוגים הרסניים. נתניהו נכשל. נתניהו הוביל את מדינת ישראל לכישלון האזרחי, הכלכלי, החברתי והבריאותי הגדול בתולדות המדינה. הוא שם כל הזמן את הפוליטיקה הקטנה לפני דאגה לאזרחים. הציבור רוצה מנהיגות אחרת. הציבור רוצה ניהול, חיבור לשטח, ולהפסיק כבר את הפוליטיקה".
בנט ממשיך ותוקף: "ראש הממשלה במכתב הזה ובהודעות שלו כל הזמן מפצל בין כולם. מאשים את החרדים, אחר כך את הערבים, ותוקף את אלה ומאשים את האופוזיציה. אנחנו בסירה אחת, קוראים לה מדינת ישראל. מה שאני מצפה מנתניהו זה שיתעשת. שיפסיק להתעסק עם פוליטיקה יומם ולילה. הצגתי לפני חצי שנה לנתניהו תוכנית זהה לתוכנית הרמזור של גמזו והוא נפנף את זה, אולי פחד שאני אצליח חלילה, וזה בלתי נסלח שהוא שם את הפוליטיקה שלו לפני טובת אזרחי ישראל, ומיליונים סובלים ונמצאים בחרדה בגללו. מה שנתניהו עושה עכשיו זו אינה מנהיגות. כמו שהוא יודע להתייצב בשמונה בערב להתפאר בשלום ובמה שהביא, תבוא ותגיד נכשלתי, זה מה שצריך לעשות, אלה החדשות הלא טובות, ולא להמשיך לפזר ספינים מבישים".
מה שמדאיג הוא ששניהם צודקים. ישראל היא מדינה לא מנוהלת כבר זמן רב. היא מתנהלת מעצמה. בדרך כלל זה מצליח. יש כאן יסודות של מצוינות, יש כאן יצירתיות, יש כאן מערכות ממלכתיות ראויות, חלקן הטובות מסוגן בעולם (חיל האוויר, המוסד, השב"כ, מערכת הביטחון, ההייטק, המדע, האקדמיה).
הבעיה היא כשנתקלים במשבר לא צפוי, המצריך ניהול. לא נאום, לא ספין, לא טריק ולא שטיק. ניהול. איסוף נתונים, ניתוחם, תוכנית, תקציב, מסגרת, גיבוי, ביצוע. את כל הדברים האלה אין לנו. כלומר אולי יש, אבל לא בעידן נתניהו. מה שיש זה המנהיג, האינטרסים שלו, הגחמות שלו, הפוליטיקה שלו, בני ביתו, תיקיו הפליליים ובעיקר המשך המאמץ שלו לרסק את כל המערכות שיתייצבו בדרכו להימלטות מאימת הדין. ככה פשוט.
כמה דיברנו על מינוי "פרויקטור". הסיבה הייתה פשוטה: לתת למישהו מנוסה את כל המערכות והאמצעים לקבל את ההחלטות המקצועיות. לקח זמן עד שזה קרה. הרבה מאוד זמן. חודשים ארוכים. אחר כך התברר שהפרויקטור נטול סמכויות. יותר מחודש ממתינה תוכנית הרמזור לאישור. אחרי שאושרה, התרסקה. כל החלטה לוקחת ימים ארוכים, ומיד אחריה פורצת המחאה והכל נעצר, ומתכנסים באמצע הלילה ומחליטים בשנייה האחרונה ומתהפכים למחרת בבוקר, וחוזר חלילה.
עוד לא הומצאה תוכנית ה"עקוב אחר שינויים" שמסוגלת לעקוב אחרי המהומה הזו. הברסלבים, החרדים, הערבים, המתחתנים, המפגינים, כל צד והאינטרסים שלו, כל צד והלוביסטים שלו, כל צד והשוטים והעקרבים שלו. מי שמנצחים בסוף באירוע כזה הם החרדים. יכול להיות שבצדק. ישראל כבשה את המקום הראשון בתחלואה, היא נמצאת על סף אנרכיה, הציבור לא מאמין בשיט לאף אחד מנציגיו, נבחריו או מנהליו, ואיש לעצמו.
אביגדור ליברמן ונפתלי בנט הם לא המקורבים היחידים של נתניהו שחושבים כפי שמסוכם בטור הזה. במרוצת השנים נצברו עשרות רבות של מקורבים, יועצים, חברים, עוזרים ומינויים מטעמו עם אותה מסקנה בדיוק. אילו זה לא היה שלנו, זה יכול היה להיות מצחיק.