לאן נעלמו כל המומחים הגדולים שעד לפני שבועות ספורים לא ניתן היה לפתוח רדיו או טלוויזיה בלי לשמוע את משנתם הסדורה על מגיפת הקורונה, שזו רק "שפעת עם יחסי ציבור", "מגיפה של הרשתות החברתיות" ושיש פאניקה מיותרת? לחלק מאותם נביאי שקר אין מושג ברפואה ובמדעים, אבל חלקם - המסוכנים מביניהם - הם אנשי רפואה. מה שהדאיג אותי הוא הביטחון המופרז שבו מכרו את מרכולתם. ללא ספקות, ללא הסתייגויות, ללא שאלות.
אני רופא כ־50 שנה. עשיתי מחקרים רבים, פרסמתי מאמרים רבים. כאיש רפואה ומדע תמיד למדתי להטיל ספק, שהרי הרפואה איננה מדע מדויק, ולפיכך אין ברפואה דברים מוחלטים. ראיתי מחלות שפעת רבות בחיי ולמדתי על מגיפות שהיו טרם דרכתי במסדרונות בית הספר לרפואה. מעודי לא ראיתי בזמן מגיפות שפעת בתי חולים כה גדושים בחולים; לא ראיתי מחלקות טיפול נמרץ הנדרשות לטפל בסיבוך של שפעת רגילה, והן גדושות במידה כזו שיש לפתוח מחלקות חדשות. ראיתי אומנם דלקות ריאה כסיבוך של שפעת, אך לא דלקות ריאה כמו בקורונה - מצב שבו החולה עובר מקושי קל בנשימה לסערת ציטוקינים עם אי־ספיקה נשימתית קשה וצורך דחוף בהנשמה - וכל זה תוך דקות ספורות.
אין לי ספק כי הזלזול של חלק מהציבור בהוראות עטיית המסיכה וחובת הריחוק החברתי נובע מנטייתם לנהות אחר דבריהם של נביאי שקר, שנטעו ביטחון מוטעה אצל חלק משומעיהם. כאשר אנשים הנתפסים כבעלי סמכות מטיפים בכל ערוץ תקשורת על כך שאין ממה לפחד, קל מאוד לאלה שמלכתחילה נוטים להטיל ספק בהוראות ממסדיות לדבוק במשנתם. בתי החולים מלאים בחולים קשים. הרופאים העמוסים דוחים ניתוחים לא דחופים. מחלקות פנימיות נסגרות, ומחלקות קורונה נפתחות. צוותי הרפואה מותשים. בית החולים רמב"ם פתח את מחלקות המרתף, נשק יום הדין במקרה של התקפת טילים על חיפה, חס וחלילה.
אז תפנימו, אנחנו בנוכחות מגיפה. אלה שמסלפים את העובדות, שמצאו לנכון להכחיש, מוטב היה לו עכשיו, לקראת יום הכיפורים, יודו: אשמנו, דיברנו דופי, אנחנו חוזרים בנו מדברינו וממליצים הפעם ומכל הלב לשמור מרחק, לעטות מסיכות, לרחוץ ידיים, ולמבוגרים שבינינו להמעיט לצאת מהבית.
ושנהיה בריאים.