מגיע בן אדם לאור היום, ללא כל חשש, אל בניין מערכת עיתון "הארץ" בתל אביב, כלי תקשורת חשוב במדינת ישראל. הוא מחבל במערכת החשמל המרכזית שלה, גורם לשיבושים שנמשכים למעלה משלוש שעות באתרי האינטרנט של העיתון, ואחר כך ממתין בחוץ ותוקף מילולית את כתב התחקירים גידי וייץ.
"מה אתה רוצה מביבי? איפה הרכב שלך?", שואל האיש בנימה מאיימת את העיתונאי לפני שנמלט מהמקום. וייץ הוא העיתונאי שפרסם את התחקיר שהוביל לכתב אישום נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו בגין שוחד בתיק 4,000.
הפעם הסיפור הסתיים בכך שהמשטרה עצרה את התוקף והוא הובא בפני שופט, אבל זה יכול היה להסתיים אחרת. יהיו מניעיו של התוקף אשר יהיו, העובדה שכלי תקשורת ועיתונאים הפכו ליעד ולמטרה להתנכלות חייבת להדליק נורה אדומה ובוהקת לכל מי שחרד לחופש העיתונות במדינה.
מיד לאחר התקרית צייצה העיתונאית לי ירון, כתבת הרווחה והפנים של "הארץ", כי רבים מעמיתיה בעיתון סופגים איומים, איחולי מוות וקללות על בסיס יומי. "אני יושבת עכשיו בחדר כתבים שלנו בשוקן, ואני קצת מפחדת. ככה מנסים להשתיק עיתונאים".
ירון יודעת מה שרבים מהעיתונאים חווים על בשרם. עיתונאים וכלי תקשורת העושים את מלאכתם נאמנה וממלאים את ייעודם הפכו מושא להסתה, לאיומים ולהתנכלויות. יום־יום, שעה־שעה, ברחוב, בהפגנות וברשתות החברתיות.
מספר ימים קודם לחבלה במערכת "הארץ", הותקף עיתונאי חדשות 12, אוהד חמו, על ידי צעירים יהודים המזוהים כ"נוער הגבעות" במטע זיתים הנמצא סמוך לכפר פלסטיני בשומרון. חמו וצוותו הותקפו במטר אבנים וסלעים במהלך משימה עיתונאית. בשלב מסוים מתנחל רעול פנים הכה אותו באלה בידו. גם שם זה יכול היה להסתיים אחרת.
אלו אומנם שתי תקריות חמורות בהפרש של ימים אחדים, אבל בל נטעה - לא מדובר במקרים בודדים, אלא בהמשכו של גל עכור שבו מסומנים עיתונאים כאויבי העם, גיס חמישי. דמם הותר.
רק לאחרונה נאלצו עיתונאים לקבל ליווי צמוד של מאבטחים בעקבות איומים מפורשים על חייהם. למשל, גיא פלג, כתב המשפט של חדשות 12, שהרבה לחשוף פרטים מחקירותיו של ראש הממשלה. באחת התקריות המדוברות נאלצו שוטרי יס"מ להגן על פרשן חדשות 12, אמנון אברמוביץ', ולחלצו מהפגנת ימין נגד בג"ץ שהתקיימה בתל אביב. "לך הביתה, שונא ישראל", "שקרן", "כלב", "גיס חמישי" ו"שרוף מסריח" - היו רק חלק מרפרטואר הקללות שהוטחו בו.
הם לא יחליטו
את מרבית האש סופגים עיתונאים כדוגמת אברמוביץ', המזוהים עם מחנה השמאל. היו מקרים ספורים הפוכים. למשל, העיתונאי אבישי בן חיים, שהפך מטרה לקללות ולאיומים בהפגנה בירושלים, או שדרני ערוץ 20 שהזעיקו משטרה לאחר שלטענתם חשו מאוימים על ידי מפגינים נגד נתניהו. אבל חייבים להודות באמת - את עיקר האיומים סופגת התקשורת המזוהה עם השמאל.
הסיבה לכך היא שהעוינות כלפיה מתודלקת היטב מלמעלה. רוצים דוגמה? בזמן אחת ממערכות הבחירות האחרונות לכנסת הוצב בנתיבי איילון שלט חוצות גדול שעליו הוצגו תמונותיהם של העיתונאים רביב דרוקר, גיא פלג, אמנון אברמוביץ' ובן כספית תחת הכיתוב "הם לא יחליטו", כאילו מדובר באויבי העם.
כעבור ימים התברר כי מדובר בקמפיין של הליכוד, שהמשכו היה "הם לא יחליטו, אתם דווקא תחליטו נתניהו". הקמפיין כוון לחקירות נתניהו בטרם החליט היועץ המשפטי לממשלה בעניינו.
בחודש יוני נראה שנתניהו הרחיק לכת, כאשר מדבריו השתמעה קריאה להכניס לכלא את העיתונאי רביב דרוקר בשל שידור תחקיר על תיק 4,000. "בעולם מתוקן רביב דרוקר היה נכנס היום לכלא על שידור הדלפות פליליות ושיבוש הליכי משפט, אבל כשהמטרה של התקשורת היא להפיל את מנהיג הימין נתניהו בכל מחיר - נראה שהכל מותר", נכתב בתגובה שפרסם הליכוד. בעקבות הסערה שהתחוללה טען נתניהו כי מדובר בניסוח לא מוצלח של דובר הליכוד, והוסיף: "אני לא חסיד של הכנסת עיתונאים לכלא".
בכל ההתבטאויות, הציוצים והקמפיינים אין כמובן קריאה לפגוע בעיתונאים, אבל המסרים והמתקפות הבלתי פוסקות על התקשורת, שאותה מהדהדים יומם ולילה שרים, חברי כנסת וגם מי שעמיתי קלמן ליבסקינד כינה "גידולי הפרא שצמחו בשולי עיתונות הימין", והניסיון לעשות לה דה־לגיטימציה - מחלחלים למטה ורק מלבים את האש.
האווירה של ההסתה והשיסוי נגד התקשורת היא הרת אסון, ויש בה פוטנציאל מסוכן לפגיעה בעיתונאים בישראל. החשש הוא, כפי שמעידים האירועים האחרונים, שמישהו יחליט לעשות מעשה כדי לבוא חשבון עם התשקורת, כפי שהיא מכונה בלעג. הניסיון מלמד אותנו שמספיק אברושמי או יגאל עמיר אחד כדי לגרום לנזק.
היום זה ארון סעף, מחר זה עלול להיגמר בשפיכות דמים. במדינה שבה רצחו ראש ממשלה, לא מופרך לחשוב שעלולים לרצוח פה עיתונאי. הכתובת מרוחה על הקיר, ומישהו צריך ללחוץ על הברקסים לפני שיהיה מאוחר מדי.