מה שלא יהיו התוצאות של הבחירות לנשיאות בארצות הברית - בין שינצח המועמד הרפובליקני ובין שינצח הדמוקרטי - לא צפוי שינוי במעמדה האיתן של ישראל בארצות הברית - לא בדעת הקהל, לא ביחסים עם הממשל הבא ולא במדיניות הבית הלבן.
האהדה לישראל בקרב הרוב הגדול של האמריקאים, התמיכה בממשל ביחסים טובים וקרובים עם ישראל, וההסכמה בצמרת הבית הלבן על המשך הסיוע לישראל – הן חזקות ואינן תלויות בזהותו המפלגתית של הנשיא שייבחר.
אם יחול שינוי, יהיה זה רק במקום שתופס היחס לישראל בסולם העדיפויות של הממשל הבא. אם טראמפ ינצח, הסיכויים הם שישראל תמשיך להיות בראש סדר היום הפוליטי שלו. אם ג’ו ביידן ייבחר, ישראל ככל הנראה תצנח לאחד המקומות הנמוכים ברשימת הנושאים הדורשים טיפול מיוחד של הבית הלבן ושל מחלקת המדינה.
אלכסנדר שינדלר, מנהיג יהודי אמריקאי מיתולוגי, הסביר פעם שאצל הרפובליקנים, התמיכה בישראל היא פוליטית. אצל הדמוקרטים היא בדם. ההבחנה הזאת מורגשת בהבדל בין גישת הרפובליקנים לגישת הדמוקרטים כלפי ישראל. הדמוקרטים מתייחסים לישראל כאל מעצמה אזורית, מדינה דמוקרטית, מערבית, עם רשימה ארוכה של הצלחות והישגים בתחומים שונים.
בעיני מנהיגי הדמוקרטים, ישראל איננה זקוקה להפגנת אהדה קבועה ואיננה צריכה מחוות מדיניות. רצוי לבקר לפעמים את מדיניותה. לא יקרה לה כלום. ישראל היא מספיק חזקה בשביל לספוג נזיפה.
לצורך השוואה, בארבע השנים של ממשל הנשיא טראמפ, היחס לישראל היה כאל מדינה לא יציבה מדינית, מפולגת ושסועה, שאיננה בטוחה בעצמה פוליטית, שאיננה יודעת בדיוק מה היא רוצה ואיך להשיג את מה שהיא כן רוצה מבחינה פוליטית. טראמפ התייחס לישראל כאל הילד החלש בכיתה, הזקוק לתשומת לב מיוחדת, לליטוף.
הסכמי השלום בין ישראל לאיחוד האמירויות ובחריין, ומסמך ההבנות עם סודן, הם, עבור הנשיא טראמפ ומזכיר המדינה שלו מייק פומפאו, מעין פיצוי לארבע שנים של כישלונות במדיניות החוץ. הסכם השלום בין ישראל לפלסטינים, שעליו עמל במשך שלוש שנים צוות מיוחד בבית הלבן בראשות ג’ארד קושנר, הפך לביזיון, שהוסווה על ידי הסכמי השלום עם האמירויות ובחריין.
לעומת זאת, המזרח התיכון לא היה נושא מועדף במיוחד על ממשל הנשיא לשעבר ברק אובמה. הילרי קלינטון כשרת החוץ לא ביקרה בישראל. לאובמה ולה היו חשובים יותר היחסים עם ארצות המזרח הרחוק. גם ביידן כנראה איננו מתכונן להעניק למזרח התיכון עדיפות עליונה במדיניות החוץ שלו כנשיא. בכירים יהודים בקהילה, שעבדו לצדו של ביידן כסנאטור וכסגן נשיא, מגדירים את ביידן כ”ידיד בטוח” של ישראל בזירה הפוליטית האמריקאית. אך הוא לא כל כך ידאג לישראל כי הוא מאמין בעוצמתה.