לחג החנוכה, חג אורים, נפוץ, מקובל ופופולרי בקרב יהודים שאינם דתיים, יש צד אפור. היבטים לא כל כך מחמיאים, אם להשתמש בלשון עדינה. מפתיע, מאלף ומרתק שהגילויים השגרתיים, שאינם מצטיינים בהערכה מיוחדת לחג החנוכה לא נולדו, לא נוצרו והופצו בדורות מאוחרים, על ידי גורמים שהושפעו מהשקפות שמחוץ לעולם היהדות. הגילויים האלה נוסחו, תועדו ועוגנו בקורות העם במקורות, במיוחד במקור ראשוני, מקורי כמו התלמוד. זה לא חלילה נסיון להפחית ממעמדו של החג או מכבודו. אבל מורגשות נטיה, מגמה וכוונה להבהיר, להנציח לדורות שחג החנוכה איננו כמו חגים אחרים, שיש בחג "מרכיב" שלא כל כך מתיישב עם אופיים של החגים האחרים בלוח היהודי.
חנוכה הוא החג היחידי שאין לו מסכת מיוחדת כמו לכל אחד משאר חגי ישראל. לראש השנה, ליום הכיפורים, לפסח, לסוכות, לשבועות יש מסכתות. חג פורים איננו מוזכר בתורה. אבל חכמי התלמוד הקדישו לו מסכת מיוחדת, מסכת מגילה. חג החנוכה גם לא מוזכר במשנה. רק פעם אחת ובדרך אגבית, לא חגיגית. "אם נר חנוכה שדולק ברשות הרבים גרם נזק, בעל הנר פטור" (בבא קמא, פ'ו מ'ו). העובדה שחג החנוכה לא זכה לגמרא מיוחדת משלו, העסיקה פרשנים קדמונים, כמו פוסק ומקובל חיים יוסף דוד אזולאי הידוע בכינוי החיד"א שפעל במאה ה-18, או גאון ופוסק מפורסם רבי משה סופר, פעל במאה ה-19, הידוע בשם ספריו חתם סופר, דנו בעובדה זאת. ההסבר הרווח הוא של חתם סופר. החשמונאים שניצחו את היוונים, טיהרו את בית המקדש ומלכו כמאתיים שנה, לא היו רשאים למלוך. הם הפרו את צוואת יעקב אבינו שהוריש את המלוכה לשבט יהודה.
כיוון שעורך ומחבר המשנה רבי יהודה הנשיא היה משבט יהודה, הוא השמיט מחיבורו את נס חנוכה שנקבע כתוצאה מנצחונם של החשמונאים (שהיו לוויים) שהכתירו עצמם כמלכים. חכמי התלמוד, שהם מפרשי המשנה, לא התעלמו מחג החנוכה. הם לא הקדישו לחג מסכת מיוחדת. אבל העניקו דפים אחדים להסבר שלהם על החג. במסכת שבת עמוד כ"א שואלת הגמרא מאי חנוכה?
ובעמודים הבאים ניתן הסבר ופירוש מקיפים לחג, המתמקדים באופן בלעדי-בלבדי בנס פך השמן. "כשנכנסו יונים להיכל טמאו כל השמנים שבהיכל וכשגברה מלכות בית חשמונאי ונצחום בדקו ולא מצאו אלא פך שמן אחד של שמן שהיה מונח בחותמו של כהן גדול ולא היה בו אלא להדליק יום אחד, נעשה בו נס והדליקו ממנו שמונה ימים. לשנה אחרת קבעום ועשאום ימים טובים בהלל והודאה". בהסבר של חכמי תלמוד לא מוזכר הנצחון הצבאי של החשמונאים על יון כגורם, כסיבה מרכזיים לחג החנוכה. חכמי התלמוד העדיפו להתרכז אך ורק בגילוי פך השמן והנס של השמן שהיה בו ליום אחד והדליקו בו שמונה ימים. אף מילה על הנצחון במלחמה נגד היונים. לעומת זאת, בתפילת 'על הנסים' שנאמרת בתפילת העמידה שמונה עשרה, מוזכר במיוחד ובעיקר הנצחון הצבאי, "מסרת גבורים ביד חלשים ורבים ביד מעטים" וכו'. רק בסוף, בארבע מלים נזכר "והדליקו נרות בחצרות קדשך". אף מילה על נס פך השמן שהספיק לשמונה ימים.
חכמי התלמוד לא אהבו מלחמות. למלחמה הם קראו "פולמוס". במיוחד בכל הנוגע לחג חנוכה, מורגש שחכמי התלמוד השתדלו במוצהר ובמופגן להמעיט ולהאפיל את הגורם של נצחון צבאי שנחלו החשמונאים נגד יוון. התנאים חששו כי איזכור נרחב של הנצחון הצבאי על יוון, עלול ליצור מצב שבני אדם יתפארו בנצחון ויטלו לעצמם את התהילה כמנצחים, ובכך תיפגע מרכזיותו של נס פך השמן.
לעומת השגרתיות, המתינות, ההתאפקות המוצהרת שחכמי התלמוד גילו כלפי חג החנוכה - אדמור"י וצדיקי החסידות עסקו בנס חנוכה כמוצאי שלל רב. גדולי החסידות הסבירו, פירשו את נס חנוכה, חיפשו סודות ונצורות בנס פך השמן ובהדלקת הנרות, עמלו על מהות החג ומשמעותו לדורות בהשתוקקות, בהתלהבות, בהתפעלות. הגדיל לעשות זאת שפת אמת, האדמו'ר השני לשושלת גור. יותר מאשר לחגים אחרים שפת אמת מרחיב את הדיבור, מפרש,מסביר ומבהיר את מהות החג באריכות יתירה, במאמץ מוצהר ומופגן להוציא מנס חנוכה ולעגן אותו משמעויות לזמננו. "חנוכה הוא הנס האחרון שנעשה לנו. על כן יש להתחזק בזה הנס יותר. בידי הקב'ה לשמור את בני ישראל שלא ישלטו עליהם השונאים ושלא יצטרכו לנס...נמצא שנס חנוכה עדיין מאיר לנו כיוון שהקב'הלא עשה לנו עדיין נס נגלה אחר נס זה מוכח שעדיין יש הארת הנס דחנוכה".
שיא בהתפעלותו והבנתו את חג החנוכה הוא קביעתו של שפת אמת והחידוש המרהיב שלו שחנוכה הוא רגל. שלושה הרגלים, פסח, סוכות ושבועות הם מהתורה, מדאורייתא. חנוכה ופורים, פוסק שפת אמת, הם שני רגלים שה' יתברך העניק לעם ישראל. שפת אמת גם ואפילו מוצא מעלה ויתרון לשני הרגלים, חנוכה ופורים. שלושה הרגלים שבתורה אין היום העליה לרגל לירושלים כבימי בית המקדש. חנוכה ופורים אפשר לחגוג היום, בימינו כביום ניתנתם.