הכותרת הראשונית עוררה, כצפוי, מופעי ריקוד בתופים ומחולות בקרב תומכי בנימין נתניהו ושופרותיו - בית המשפט מקבל את טענותיהם של סנגורי נתניהו ומורה לתקן את כתב האישום. במציאות, סנגורי נתניהו, וגם הנאשם עצמו, יודעים שההחלטה של בית המשפט אתמול לא הייתה טובה לנתניהו. כשמנתחים אותה לעומק, מגלים שהיא הייתה רעה לנתניהו.
האמת היא שבפרקליטות היו די מבסוטים אתמול. טענות פרקליטי נתניהו על הערבוב בין בני המשפחה השונים בפרשת הסיקור האוהד נשמעו כבר בשימוע. בעקבותיהן, עשו בפרקליטות שיעורי בית. בפרקליטות מיסוי וכלכלה הכינו טבלה מפורטת, ארוכה, עמוסת פרטים, שבה כל אירוע נסקר ומנותח לגופו. כתב האישום יחודד על פי הטבלה, הזו ורוב השאלות יתפוגגו.
נתניהו טען, כזכור, שמאשימים אותו על "שתיים וחצי כתבות בוואלה סלבס". ובכן, בכתב האישום יוצגו אין ספור מקרים מפורטים, עם ראיות תומכות, עם התפארויות נלוות, עם מסרונים והקלטות, שיוכיחו את ה"תן וקח" המיוחס לנתניהו. בכל מקרה יוגשו הראיות לגבי המעורבות של נתניהו - האם יזם, האם ביקש, האם ידע, האם אישר, האם היה מודע וכו'.
יודגש גם הקשר הצמוד בין האינטנסיביות של הבקשות שמגיעות מנתניהו עצמו לבין האירועים הפוליטיים השונים. השיא היה, כידוע, בעובדה שסרטון "הערבים נעים בכמויות אדירות" של נתניהו הוצג בעמוד השער של וואלה לאורך כל יום הבחירות, אירוע חסר תקדים, שלא קרה בשום אתר אחר. על כך התפאר אחר כך שאול אלוביץ' עצמו, ש"ניצחנו לו את הבחירות". לסיכומו של דבר, בתחום הזה, בפרקליטות היו אתמול רגועים מאוד.
בשאר התחומים, מי שיכול להיות פחות רגוע הוא הנאשם נתניהו. כל שאר טענותיהם של פרקליטיו נדחו על הסף. החמורה מכל מבחינת ההגנה היא העובדה שהבקשה לקבל אפשרות נוספת לבקש חסינות מהכנסת נדחתה סופית ונסתם עליה הגולל. פתח מילוט נוסף, שפשוט בוטל אתמול. כמו כן, התברר שהשופטים לא דוחים את לוח הזמנים, לא מעכבים את המשפט, דנים בטענותיהם של הצדדים השונים במהירות, לא לוקחים את הזמן, אלא מקבלים את ההחלטות ביעילות, ובמילים אחרות - מתקתקים את העניין. זה אומר שבפברואר יעלו העדים הראשונים לדוכן העדים, והעדויות יישמעו לאורכם ורוחבם של ימים רבים. מעניין אם נתניהו עושה עכשיו חישוב מהיר כמה עדי תביעה נספיק לשמוע עד 23 במרץ, המועד ה"חם" ביותר לבחירות ברגע זה.
עניין נוסף זו האפשרות שאם אכן יוקדמו הבחירות, פרקליטי נתניהו יבקשו, שוב, לדחות את המשפט. הטענה הזו תוכרע בבית המשפט, אבל מי שמתרשם מהענייניות של השופטים וההליך כולו עד עכשיו, מתרשם שהסיכוי שהתהליך ייעצר בגלל הבחירות נמוך עד נמוך מאוד.
האם פיטוריהם של יועז הנדל וצבי האוזר אתמול על ידי בני גנץ הם הנחליאלי שמבשר את בוא הבחירות? או אולי להפך, גנץ פיטר אותם כי הם הודיעו שיתפטרו אם תושג פשרה והממשלה תמשיך לכהן. בכל מקרה, המשפט המוזר והמעניין ביותר בניתוח האירוע הזה הוא "גנץ פיטר את הנדל והאוזר כי הוא סומך עליהם". לא מדובר בטעות. הרי שני החבר'ה האלה יכולים היום בבוקר לחצות את המסדרון, להיכנס ללשכת ראש הממשלה, לחתום כאן, וכאן וכאן, להקים עם נתניהו ממשלת 61 צרה (הוא בטח יצליח לגייס כמה ח"כים ערבים ועוד כמה עריקים כדי לשבור את תבנית ה־70), ובא לציון גואל. לא, גנץ יודע שהאפשרות הזו אינה קיימת. אף שהפכו לשק החבטות של המחנה, שבמסגרתו נבחרו לכנסת, האוזר והנדל לא יישבו עם נתניהו. הם קיבלו את הפיתויים האלה גם בסבבים הקודמים, ועמדו בהם. לא הלכו לממשלת מיעוט מימין, וגם לא משמאל. לפחות את זה ניתן להגיד לזכותם.
בני גנץ מתנהל כאילו כבר החליט. זה מה שנשאר לו לעשות. זה מעט מדי, זה מאוחר מדי, אבל זה יותר טוב מכלום. בינו לבין נתניהו יש לא מעט ערוצי משנה, ערוצים חשאיים וגם ערוצי פייק, שאפשר להפוך לאמיתיים למפרע, או בדיעבד. שניהם, נתניהו וגנץ, יילכו לבחירות האלה באי־רצון. נתניהו, כי בעידן גדעון סער ההימור שהוא לוקח מסוכן מאי־פעם. גנץ, משום שהוא גמר את הסוס. עם זאת, יכול מאוד להיות שהתהליך בלתי הפיך. הדבר היחיד שיכול לעצור אותו הוא הצעה אטרקטיבית, בפורמט שפורסם כאן כבר כמה פעמים, שתבצר את הרוטציה ותאריך את הכהונות של שני ראשי הממשלה. אם נתניהו יציע הצעה כזו, אל תקנאו בגנץ.