בעוד פחות חודש, מהבחינה התקשורתית הם ייעלמו. הם ישקעו תחת מעטה של אלמוניות מעובה שממנה הגיחו לאור העולם התקשורתי לפני ארבע שנים, עם כניסתו לבית הלבן של פטרונם דונלד טראמפ. את הזמן שנותר להם לאור הזרקורים הם מנצלים לביקורים בישראל. להצטלם עם ראש הממשלה בנימין נתניהו. לתעד, להנציח את העמל, את המחוות, את הליטופים שהרעיפו על ישראל, מדינת החסות שלהם.
בראש המשלחת למרוקו ג'ראד קושנר. מגיע לו. בעוד זמן קצר גם הוא, כפומפאו, יהיה אזרח רגיל, אמריקאי מהשורה, בלי שום סמכות והשפעה. אבל איך אפשר לוותר ולא לתעד נוכחות באירוע שהוא, קושנר, העניק לישראל, מדינת החסות שלו? נגמרו הימים הטובים, לקושנר, לדיוויד פרידמן, למייק פומפאו. רגע, לפי דיווחים עוד צריך להגיע לביקור בירושלים סגן הנשיא מייק פנס. גם הוא לא יוותר על צילום עם ראש הממשלה נתניהו, לפני שייעלם מהבמה. קושנר ופומפאו השיגו משהו, יותר ממשהו. מה השיג למען ישראל מייק פנס בארבע שנות כהונתו כסגן נשיא? פחות מכלום. אבל גם הוא לא יכול להיפרד, להיקרע, לנטוש את הקשר למדינת החסות של פטרונו טראמפ, ישראל.
אין כוונה להמעיט כמלוא הנימה את חשיבות הסכמי הנורמליות שהושגו עם איחוד האמירויות, בחריין, סודן ומרוקו. הסכמים שהושגו בתיווכו הפעיל של ג'ארד קושנר. אם זאת מותר ורצוי להזכיר ולציין כי מדובר בהסכמים עם מדינות שעמן היו לישראל קשרים סמויים, מגעים שקטים ויחסים-לא-יחסים.
במחמאות שהורעפו על ראש המוסד יוסי כהן בעקבות הפרסום על זהות ממלא המקום שלו, הכותבים הזכירו את העובדה שכהן קיים ביקורים במדינות המפרץ הפרסי מזה שנים, רקם וטיפח קשרים עם מנהיגיהן. ג'ארד קושנר מצא בכל אחת מהמדינות המוזכרות תשתית מוכנה להסכם, הוא פרץ דרך להסכמים בדלת פתוחה. שלא להזכיר שלכל אחד מההסכמים מסופחת, מוצמדת ומובטחת עיסקת נשק עם ארה"ב או מתת מדיני למרוקו כמו ההכרה במערב הסהרה.
מה שאף אחד לא שואל, לא מתעניין, הוא מה קרה להסכם השלום, שהצוות של ג'ארד קושנר עמל עליו כמעט ארבע שנים? להיכן נעלם מה שהנשיא טראמפ הגדיר בגאוה "עיסקת המאה"? מטוסים ישראליים יכולים לטוס בשמי סעודיה. אלפי ישראל נוהרים לאבו דאבי. פתרון לבעיה הפלשתינית, או מוצא כל שהוא לסכסוך, לא נראו כל כך רחוקים, כל כך בלתי מציאותיים כמו היום.
פיזור הכנסת, הבחירות החדשות, הקמפיינים הארסיים של המפלגות הצפויים בישראל, חילופי הגידופים בין ראשי המפלגות בשבועות הבאים – כל זה משכיח את הבשורה, את החדשות הטובות הצפויות לישראל בתחום היחסים עם ארה"ב. לא עוד מדינת חסות. לא עוד מדינה ידידותית שזקוקה ללטיפה בלחי ולחיבוק חם, לא עוד מדינה במעמד של קרוב משפחה מסכן וחלש שזקוק למחווה.
בעוד פחות מחודש מתחיל עידן חדש בבית הלבן. נשיא, שר חוץ ובכירים שישראל היא בעיניהם ועבורם מעצמה איזורית, מדינה מערבית מתקדמת, מודרנית, שמסוגלת לטפל בבעיותיה, להתמודד עם אתגרים, להתעמת עם גורמים עוינים ולהדק יחסים עם ידידים. כל זה בלי ראש ממשלה חילופי מקומי ובלי שר חוץ חילופי ושחקני משנה מדיניים בושינגטון.
התרעות פיקוד העורף