בשנת 1988 מוניתי על ידי יצחק שמיר לשר בממשלת האחדות של הליכוד והעבודה (בתוספת ש"ס ואגודת ישראל, סך הכל 90 ח"כים בקואליציה). דן מרידור מונה לשר המשפטים, ורוני מילוא לשר לאיכות הסביבה. היינו כולנו בראשית שנות ה־40 לחיינו, והמינוי המשולש הותיר רושם רב במערכת הפוליטית.
מי שלא מונה אז לתפקיד שר היה בנימין נתניהו. שמיר לא בדיוק התפעל מהסגנון התיאטרלי ומהגינונים של הסנאטור האמריקאי, עם כל תפאורת הלוואי שהייתה חלק מההצגה של ביבי מיומו הראשון בפוליטיקה. הוא בחר למנותו לסגנו של שר החוץ משה ארנס, ומאוחר יותר לסגנו של דוד לוי כשזה קיבל את התפקיד ב־1990.
בעורמה שלא חסרה לו, חשב שמיר שכך תיווצר תחרות חריפה בין נתניהו ללוי, שסגנונו הציבורי, הרגישות המופלגת שלו למעמדו, וחולשתו היחסית במגעים בינלאומיים, עמדו בניגוד ליתרונות היחסיים של נתניהו.
כבר אז נוצרה יריבות בין ביבי לבין מילוא, מרידור ואנוכי. נתניהו התחיל את המרוץ שלו לראשות הליכוד, והעובדה כי שלושה צעירים בני גילו בערך (אני המבוגר מבין הארבעה) נמצאים מעליו בהיררכיה הציבורית יצרה מתח כמעט אוטומטי. נתניהו הבין כי שלושת השרים החדשים הם יריבים פוטנציאליים בדרכו לפסגה.
הוא ביקש להיפגש איתי לארוחת צהריים במסעדת "שמש", במפגש הרחובות בן יהודה ובן הלל בירושלים. כבר אז הלכה שמועה די נפוצה על קמצנותו, ולכן מיד בראשית הפגישה אמרתי לו, כפי שעשיתי במשך השנים בהזדמנויות שבהן נפגשנו לארוחה, כי הואיל ואני רוצה שתשרה בה אווירה נעימה וחשוב שגם הוא יהיה נינוח, אני אשלם גם על הסעודה וגם את הטיפ. ביבי כמובן לא מחה, זה הרי היה מובן מאליו.
נתניהו אמר לי אז כי הוא יודע שאני זומם, יחד עם חבריי הנסיכים במפלגה (בני בגין טרם היה בדרג המאיים, אף שנבחר לכנסת לראשונה אז ברשימת הליכוד), להשתלט על הנהגת התנועה. הוא המליץ שאקח בחשבון שהוא ייאבק על כך ושלא יהסס להילחם בכל הכוח במי שינסה לעצור בעדו. הערכתי את גילוי הלב שלו בעניין זה. הבהרתי שלא היו לי אז תוכניות קונקרטיות, שברור לי שיש לו שאיפות ושהוא בוודאי ינסה להגשימן, אך שאיומים והפחדות לא עושים עליי כל רושם. אף על פי ששילמתי על הארוחה, פגישה נעימה - זו לא הייתה.
אינני זוכר פגישה נעימה עם נתניהו. בשום מפגש איתו, שיחה, ארוחה, חילופי דברים מקריים במסדרונות הכנסת או במשרדי הממשלה, לא זיהיתי אצלו קמצוץ של כנות. הוא היה רהוט, מתוחכם ומתחכם, שחקן, מעמיד פנים - ובריון. כך הרגשתי בפגישה הראשונה בינינו, כמה שנים קודם לכן. ותחושתי לא השתנתה בשום מפגש אחר אי־פעם. גם מבקריו החריפים מציינים כי נתניהו אדם אינטליגנטי מאוד ומשכיל. גדולי המאפיונרים בהיסטוריה היו מאוד אינטליגנטיים. מאיר לנסקי היה הבולט שבהם.
נתניהו הקרין ניחוח של בריונות חסרת מעצורים, זרות וניכור של מי שלא סופר אף אדם אחר. זה נכון לא רק לגבי יריבים פוליטיים פוטנציאליים אלא גם לגבי אנשים קרובים יותר, אפילו בני משפחה וצאצאים.
# # #
ככל שהתקדם בקריירה, ככל שטיפס בכישרון מעורר התפעלות, עיבה נתניהו את המעטפת של עוזרים, תומכים ומאמינים שסייעה לו להקים סיירת נסתרת חבויה, שתפקידה היה לאסוף מודיעין, לזהות יריבים, לאתר את החולשות שלהם ובשעת הצורך לפגוע בהם ללא היסוס, באכזריות וללא מעצורים.
זכורה לי במיוחד פגישה אחת בשנת 1994, כאשר היה יו"ר הליכוד והמועמד לראשות הממשלה. נתניהו אמר לי כי הוא מאמין שייבחר לראשות הממשלה, והעריך שארבע שנים יספיקו לו כדי להגשים את היעדים שהציב לעצמו במילוי התפקיד. בכל מדינת ישראל יש שני אנשים שמוכשרים לנהל את המדינה, אמר. אחד - הוא כמובן. והשני - כך אמר - זה אני. לכן הציע כי בתום קדנציה אחת יעביר לי את התפקיד: "לי מספיקות ארבע שנים, אחריי תבוא אתה". מפתיע? מסעיר? מדהים? לא! מסריח. היה לי ברור שהוא מעריך כי מעמדי כראש עיריית ירושלים, לאחר ניצחון מוחץ על ראש העיר המיתולוגי טדי קולק, נתן לי עמדת זינוק טובה להנהגה לאומית בעתיד, ושהוא רוצה לנטרל אותי כמתחרה פוטנציאלי על ידי דברי חלקות הזויים.
הרגעתי אותו כי אין לי תשוקה מיוחדת לעזוב את העירייה למוצב הפיקוד העליון בבלפור, ושהוא יכול להיות רגוע כי בכוונתי לשרת בעירייה לפחות שתי קדנציות (עשר שנים).
ימים ספורים לאחר מכן, בשיחה מקרית עם בני בגין, סיפר לי בני כי קרה לו דבר מוזר ביותר. נתניהו שוחח איתו, ואמר לו כי רק שניהם - בני וביבי - הם היחידים שיכולים להנהיג את המדינה, והציע לו הסדר דומה של רוטציה בתום ארבע שנות כהונה. למיטב זיכרוני שיחה דומה התקיימה גם עם מרידור.
אני משוכנע שאם נשאל כמה מבני הדור הצעיר יותר בליכוד, כולל גדעון סער (תלוי באיזו תקופה כמובן), נשמע מהם סיפורים דומים. המניפולציה הזולה הזו היא תמצית אישיותו של נתניהו, שהולך ומתקרב לסוף הקדנציה החמישית או השישית שלו (תלוי איך סופרים).
# # #
מה הקשר בין כל הזיכרונות הללו ובין הסאגה שפרשה תוכנית "עובדה" בימים האחרונים? זהו החלק הנוסף במערכת שבנה נתניהו במשך השנים. כמו כל ראש משפחת פשע, הוא נהג מדי פעם לכנס פגישות פיוס וידידות עם יריבים, בעודו משתמש בכלים אחרים כדי להכין את תקיעת הסכין בגב.
כסף מעולם לא היה חסר למערכת שבנה. אין ספור עמותות שהיו זכאיות לקבל תרומות ממעריצים עשירים באמריקה היו הצינור שדרכו מימן נתניהו את מהלכי החיסולים הפוליטיים שהוא עיצב.
כך, בתום מלחמת לבנון השנייה דאג לממן את הפגנות אנשי המילואים שתכליתן הייתה לסלק אותי מתפקידי. חיילי מילואים, ברובם תמימי דרך, שיצאו מתוסכלים מהמלחמה, הצטרפו להפגנות שצוידו באמצעים יקרים שחייבו השקעה כספית גבוהה. הוקם מטה מיוחד שכולו מורכב מאנשי "קבינט הצללים" של נתניהו. בראשם הועמד אחד, סגן רמטכ"ל לשעבר עוזי דיין, שלא הצליח להשתחל לרשימת הליכוד ב־2009 ומונה, כפרס ניחומים, ליו"ר מפעל הפיס. עתה הוא מזדנב בסיעת הליכוד בכנסת.
בלשים, אוספי חומר, מקליטנים, דוברים במסווה של עיתונאים, מעקבים, תחקירים - כל אלה תוחזקו במישרין על ידי גורמים הכפופים לנתניהו, או באמצעות עמותות שמומנו על ידי חבריו.
תוכנית "עובדה" לא גילתה דבר חדש - היא רק חשפה את מה שיודעים רבים במערכת הפוליטית: נתניהו הקים משפחת פשע שתפקידה להנציח את שלטונו, להרוס את יריביו המתחלפים, לחסל את מערכות המדינה המהוות איום על המשך כהונתו, ועתה גם על חייו כאיש חופשי, והכל רואים את הקולות.
בקרוב זה יסתיים.