שלוש הסיבות לחיזור האובססיבי של סוף ממשל טראמפ אחרי מדינות המפרץ הפרסי הן כסף, ממון והון. במילה אחת: דולרים. מי שהשתתף בטקס חתימת הסכם סיום החרם הערבי על קטאר, שהתקיים היום בעיר הסעודית אל-עולה, שלא היה דמות מקומית, שלא ייצג מדינה ערבית, שלא הזכיר את קיומו של האו"ם או של מעצמה מערבית באירוע שמטרתו לסיים סכסוך איזורי ולהביא שלום, היה יועצו הבכיר וחתנו של נשיא ארה"ב היוצא, ג'ארד קושנר.
זה לא היה מקרה. קושנר סייע לצדדים להגיע ולגבש את הסכם הפיוס. לא כל כך מדאגה, ומהשתוקקות להביא שלום לאיזור. ג'ארד קושנר מאוהב בסעודיה, נמשך לבכירים סעודיים, ועוגב אחריהם בגלוי. עוד לפני שחמיו, דונלד טראמפ, נבחר לנשיא, קושנר קיים מגעים ושיחות עם בכירים סעודיים, נפגש איתם בניו יורק וטיפח איתם קשרים, שהתהדקו והתעצמו בשנות כהונתו של טראמפ בבית הלבן.
הסיבה, לא צריך לנחש, מאגר מאות המיליארדים של דולרים שסעודיה אוצרת. כתבים ופרשנים כינו את קושנר "שגריר סעודיה בושינגטון". הוא נחשב לגורם המרכזי שהשפיע על הנשיא טראמפ לא למצות את הדין עם סעודיה, ולא להעניש את יורש העצר מוחמד בן סלמאן על הרצח המצמרר של העתונאי הסעודי ג'מאל חאשוקג'י. משפחת קושנר היא הבעלים של חברת השקעות גדולה, שנקלעה בשנים האחרונות לקשיים פיננסים בעקבות השקעות כושלות. ארצות המפרץ, ובראשן סעודיה, נראות לקושנר כמקור פיננסי עשיר ומפתה להשגת השקעות להבראת ולשיקום חברת הנדל'ן שלו. מעורבותו הפעילה של קושנר בהשגת ההסכם על הסרת החרם על קטאר מבטאת מאמץ שלו להבטיח שאחרי עזיבת חמיו את הבית הלבן הוא יוכל להמשיך ולחזר אחרי הסעודים ולנצל את קשריו ההדוקים עמם במטרה להשיג מהם השקעות של מאות מיליוני דולרים בעסקי הנדל'ן של החברה בבעלות משפחתו.
תחום מדיניות החוץ האמריקאית בארבע שנות ממשל טראמפ לא היה כשלון אחד, מתמשך. לא רק. הבית הלבן של טראמפ משאיר בתחום זה תל חרבות, גל של מפולת בהיקף חסר תקדים. טראמפ הרס את היחסים עם מעצמות המערב ועם ארצות מרכזיות, שנחשבו בעלות ברית וידידותיות. לעג והשפיל את האיחוד האירופי, ערער את מעמדה של ארה"ב באו"ם, וחמור יותר, במועצת הבטחון. לא זכור בתולדות המוסד המרכזי הזה כשלון צורב ומשפיל מזה שארה"ב ספגה כאשר המועצה, כמעט פה אחד, דחתה את יוזמתה להאריך את האמברגו על נשק נגד איראן.
אבל ביחסים עם מדינות המפרץ הבית הלבן נתגלה כיוזם, פעיל, מעורב, מחפש פרצות להשיג הסכמים עם ישראל. מאמצי הפיוס והאהבהבים שהנשיא טראמפ קיים מול וכלפי שליטה העריץ של צפון קוריאה כשלו באופן מביש. אבל חיזוריו אחרי מדינות המפרץ הניבו הסכמי נורמליות עם ישראל. בערוץ, במסלול ובנתיב היחסים עם המפרץ היה לו את ג'ארד קושנר, אוהב הסעודים. אין תחליף למה שנשיאת עיניים, ציפיות ותקוות לניצול מאגרי מיליארדי הדולרים של מדינות המפרץ יכולות להשיג.
ההסכם להסרת החרם על קטאר לא זכה לחשיפה באמצעי התקשורת בארה"ב. האירוע כמעט שלא הוזכר. הוא גם לא יכול היה למשוך תשומת לב, על רקע הפרסום על השיחה המוקלטת של הנשיא טראמפ עם מזכיר המדינה של ג'ורג'יה, שבה ביקש טראמפ ש"האיש ישיג לו את 11 אלף הקולות שחסרו לו בתוצאות הבחירות בג'ורג'יה". פרשנים ומשפטנים טענו כי השיחה הזאת היא בסיס ויסוד משפטי להליך הדחה של הנשיא ולתביעה משפטית נגדו כאזרח באשמה להפרה גסה של חוק המדינה.
"לא זכור נשיא שרמס באופן גס ומשפיל את הדמוקרטיה האמריקאית כפי שטראמפ עשה בשיחה עם הבכיר מג'ורג'יה", אמר הבוקר פרשן בערוץ ציבורי. מותר להניח שג'ארד קושנר לא התרגש. מה שחשוב לו יותר איך מגיעים למיליארדים הדולרים של סעודיה ושל איחוד האמירויות ובחריין.