זאת קללה, והיא הורסת כל חלקה טובה בפוליטיקה בישראל. יש לקללה הזאת כינוי בעמודי התלמוד: “מי בראש”. שתי מילים שמייצגות נגיף קטלני שהורס לנגד עינינו כל סיכוי לשינוי במציאות הפוליטית בישראל. בניגוד לקורונה, כאן אין צורך בבדיקות או באשפוז בבית חולים. מי שסובלים מהנגיף הם אלו שמצהירים בריש גלי: “אני מקים מפלגה חדשה שתתמודד בבחירות הקרובות, אני יודע איך לפתור את בעיות המדינה”.
הראשון שסבל מקללת "מי בראש" היה ירבעם בן נבט. הוא גם נענש. חכמי התלמוד מקדישים לסיפור נפילתו של ירבעם מקום נרחב (בבלי, מסכת סנהדרין ק”ב). ירבעם זכה לאות כבוד מהקדוש ברוך הוא שאפילו שלושת האבות לא זכו לו. “תפשו הקדוש ברוך הוא לירבעם בבגדו ואמר לו חזור בך, ואני ואתה ובן ישי נטייל בגן עדן. אמר לו (ירבעם) מי בראש. - בן ישי בראש. אי הכי לא בעינא”. כלומר אם כך איני רוצה. למעשה, ירבעם ויתר על טיול בגן עדן בחברת אלוהים רק משום שהוא לא צפוי היה לצעוד בראש לפני בן ישי. עונשו של ירבעם היה שהוא זכור במקורות כחוטא ומחטיא את הרבים.
התשובה פשוטה: נדמה לי שקללת “מי בראש” חיה ובועטת. כל אחד מהנזכרים לעיל הוא בראש. נו, אז מה? השאלה היא אם זה ייתן משהו משמעותי ובר קיימא לאיש שבראש. האם זה יעזור למדינה או יתרום לפתרון בעיות ומצוקות? הזירה הפוליטית בישראל, שאף פעם לא הצטיינה בלכידותה, מעולם לא הייתה כל כך מפולגת כפי שהיא כיום, ערב הבחירות הרביעיות בתוך שנתיים.
העצוב הוא שאין חיסון למחלת "מי בראש". לא נראה אפילו ניסיון למצוא לה תרופה. כי גם לניסיון כזה דרושים אנשים שאינם שואפים להיות בראש, שחותרים באמת ובתמים למצוא פתרון, ולא מקום בראש.
התרעות פיקוד העורף