אריה אלדד: איסוף הנתונים של פייזר אינו בגדר "ניסוי רפואי בני אדם"

יצרן מכוניות ידוע הוציא לשוק האירופי דגם חדש. הותקנה בו מערכת הגנה חדשנית כנגד סכנת החלקה על הכביש. חיישנים המסוגלים למדוד את אחיזת הכביש של הצמיגים מתריעים כשהכביש רטוב, שמנוני או מכוסה קרח, מפעילים נורת אזהרה גדולה, וצפצוף רם ומקוטע נשמע. המכונית כולה והמערכת החדשה עברו סדרה ארוכה של ניסויי בטיחות וזכו בכל האישורים ותווי התקן המחמירים ביותר.

אחר כחצי שנה ביקשה החברה לבדוק אם החידוש הטכנולוגי הזה הועיל למי שרכש את הדגם. ביקשו וקיבלו מחברות הביטוח ומהמשטרה נתונים על תאונות דרכים, עם נפגעים וכאלו שבהן נגרם רק נזק לרכב, ולמרבה ההפתעה נמצא כי מכוניות שהיו מצוידות במערכת החדשה היו מעורבות ביותר תאונות עם נפגעים, בייחוד כאשר הנוהגים בהן היו בני למעלה מ־60.

היצרן לא היסס וקרא לכל רוכשי המכונית להגיע למוסכים, כדי לבטל את פעולת המערכת. כך אמור לנהוג כל יצרן אחראי. במפתיע התערבה ההסתדרות הרפואית של אחת המדינות באירופה ודרשה להפסיק לאלתר את איסוף הנתונים על משתמשי הרכב, משום שמדובר בניסוי בבני אדם שלא קיבל את אישורי "הוועדה לניסויי אנוש" (ועדת הלסינקי) באותה מדינה.

# # #

חיסון הקורונה של חברת פייזר - כמו גם החיסונים של חברת מודרנה ואסטרהזניקה, סיימו את שלב הניסויים. כמעט 100 אלף אישה ואיש השתתפו בהם כמתנדבים. לאחר שהחיסונים נמצאו בטוחים, ויעילים במידה מרשימה מאוד בהשוואה לאינבו (פלצבו) - אישרו הרשויות בארה"ב ובאירופה את השימוש בהם.

ודאי שאין זה "ניסוי". כשבעולם משתוללת מגיפה שהדביקה כבר כ־100 מיליון בני אדם והמיתה כשני מיליון - החובה לאגור כל פרט מידע ולנתח אותו, להסיק ממנו מסקנות לתועלת האנושות - היא חובה רפואית ומדעית עליונה. איסוף נתונים כזה אינו זקוק לאישור ועדת הלסינקי.

אבל אז קמו כל מיני טהרנים, החוששים באמת, או רק מציגים עצמם כחוששים, וטענו שאיסוף הנתונים הזה הוא "ניסוי רפואי בבני אדם", ולכן - חייבים לידע מראש כל מי שקיבל חיסון, כי קופת החולים והמדינה יתעניינו גם במעלה הדרך אם החיסון הגן עליו או אם פיתח תופעות לוואי משמעותיות. וגם לקבל את רשותו לכך. ואם לא - זו עבירה פלילית. לא פחות.

הטיעון הזה הגיוני ממש כמו הרעיון שאסור ליצרן המכוניות לאסוף נתונים על המוצר שלו לאחר שהוא עלה על הכביש. לדעת אם מערכת הבטיחות שלו הביאה תועלת או חלילה, להפך.

התקנת אביזר בטיחות חדש ברכב אינה ניסוי בבני אדם. איסוף הנתונים על תוצאות השימוש אינו בגדר ניסוי בבני אדם. ומי שיטען כך ישים עצמו לצחוק. ומי שטוען כך לגבי איסוף הנתונים על תוצאות החיסון והעברתם ליצרן נראה כמי שמנסה לתקוע מקלות בגלגלי החיסון וההגנה על בני האדם, בשם חשש ערטילאי מפני פגיעה בפרטיות.

קשה להאמין שמישהו, רופא החבר בוועדה לניסויי אנוש, או כל רופא או מדען שוחר טוב, ירצה לעשות כך. ממש כשם שאנו מתקשים להבין היום פרופסורים מכובדים שאיבדו את שיקול דעתם והכריזו לפני שנה, בלא כל ביסוס מדעי, כי הקורונה אינה אלא "שפעת עם יחסי ציבור". שלעגו לכל מי שאמר שמאות אלפים יחלו ואלפים ימותו בארץ. וטענו שהם "אלרמיסטים" או מרוויחים פוליטית מהפחד שהם מטילים בציבור.

אלו ששמו ללעג ולקלס את ארגון הבריאות העולמי שצלצל (מעט מאוחר מדי) בכל פעמוני האזעקה. פוליטיקאים שהאשימו את ראש הממשלה בהיסטריה ואת יועציו, אנשי המקצוע ממשרד הבריאות, בפופוליזם או בכסת"ח. כל מי שטען רק לפני חודש שהמצב בבתי החולים נפלא ממש, ואין עומס, ולכן אין צורך בסגר. כל מי שטען שלא יהיו חיסונים בקרוב. ושגם אם יהיו - אין בארץ די מזרקים ואנשי צוות.

יש בהם שוטים מלומדים. יש בהם פוליטיקאים פופוליסטים המחפשים כל נושא המאפשר להם לנגח את הממשלה. יש בהם כאלו החוששים שמא הצלחת מבצע החיסון תוסיף נקודות זכות לבנימין נתניהו ותסייע לו בבחירות הקרובות. והם מחפשים "מתחת לאדמה" כל בדל טיעון היכול לשבש את מבצע החיסון.

אין הם חלילה מתנגדי חיסונים. וגם באמת אינם מתנגדים שהמגיפה תיעלם מחיינו. אבל לצנינים בעיניהם שנתניהו מצטייר כמי שבמאמציו הביא את החיסונים לישראל, והם מחפשים תואנות להוקיע את ההסכמים שהביאו הנה את כל החיסונים הדרושים לנו.

ויש בהם גם אנשים קטנים שמה שהעיף להם את הסכך היה העובדה שלא נועצו בהם. שלא ביקשו את אישורם. שהם לא השפיעו על ההחלטות. במצב קשה כזה לא נותר להם אלא לתקוע מקלות בגלגלים.

# # #

הייתי חבר בהרבה ועדות הלסינקי. אני יודע שרוב חבריהן עושים מלאכתם נאמנה, אך לעתים יושבים בהם גם אנשים קטנים. שרק אמירת "לא" הופכת אותם לגורמים משפיעים. כי כאשר הם מאשרים, או אפילו קובעים שאישורם אינו דרוש כלל - אין הם חשובים.

לפני שנים רבות סיפר לי קצין בכיר אחד בצה"ל איך נהג כשהיה רק קצין מטה זוטר, עמוס דואר, שלא היה לו די זמן להתעמק בערימות החומר הנוחתות מדי יום על שולחנו. הוא היה נוטל עט סימון עבה, רצוי אדום, וכותב באלכסון לכל רוחב העמוד הראשון של המסמך "לא מאשר" וחותם, ומחזיר לשולח.