הפעם ב"מאסטר שף": ספיישל המנות הפופולריות ביותר בבתי התמחוי בישראל. השפים האהובים טועמים את המנות שהפכו לכל כך אהודות בקרב הציבור לאחרונה - על רקע אחוזי האבטלה הגבוהים והפרסום של הביטוח הלאומי שלפיו חיים בישראל שני מיליון עניים, בהם 900 אלף ילדים. אז בואו נבדוק - האם יש לנו מאסטר שף חדש?

נתחיל מהמנה הראשונה: מחית תפוחי אדמה בליווי אפונה ברוטב אדום לצד פולקע עוף.
אייל שני: זה טעם של בית. פשטות לצד עליבות של ממש. כאילו במנה הזאת יש הכל, אבל אין בה כלום. בפירה המופלא הזה מרגישים את כל מה שחסר: אין חמאה, אין חלב, ורגע - גם אין תפוחי אדמה בכלל! זה גאוני. כל מה שרובושון אמר על פירה, הם עושים הפוך. מרגישים יד של מישהו שיודע לבשל, אבל אין לו לא רצון, לא יכולת וגם לא מצרכים.

חיים כהן: זו פשוט אבקה שהפכה לגושי פירה שלא התפוררו עד הסוף. גם הצִלחות כאן מעניין. ואגב, נגיעות האפונה בפירה נותנות בבת אחת ביס ישראלי קלאסי.

מיכל אנסקי: ותוסיף לזה את מעט הנוזל שנשפך בטעות מהמרק של המנה הראשונה, וקיבלת מנה מושלמת. אחת המוצלחות והמקוריות שטעמתי העונה...

אייל שני: חבל שהחבר'ה ממישלן לא הגיעו לפה במקום ללכת ל"שבור" של אסף גרניט בפריז. הרי המנה העיקרית של גרניט היא כמובן השבלולים עם הארטישוק הירושלמי, וכאן אתה מקבל את השבלולים עוד לפני שהתחלת לאכול בכלל. והנה, אני רואה גם איזה מקק אחד, איזה טעם קריספי ומרענן אמור להיות להם, לא, חיים?

חיים: רגע, אני לא יכול לדבר, כי בדיוק טעמתי את יצירת המופת הנהדרת הזאת של ג'לי תות. טעם צבעי המאכל המתקתקים, הנימוחות בפה. מהנגיסה הראשונה אתה ישר נזרק לגן של רבקה, כשכל הילדים היו צועקים: "תראו את חיים, איך הוא מדבר עם המשקוף של הדלת כי אין לו חברים. נו, חיים, המשקוף ענה לך?", עד שמפקד הפלוגה מגיע ואומר לי: "חיים, תתעורר על עצמך, אתה לא בגן, אתה בגולני! יש לך 30 שניות להקיף את חדר האוכל, זוז!". בקיצור, איפה היינו?

מיכל אנסקי: טוב, חברים, בואו נעבור הלאה. המנה הבאה מגיעה אלינו מראשון לציון, כתוב כאן "הכל לנזקק". כנראה מסעדה צרפתית או משהו כזה. ואם אנחנו בענייני מנות אחרונות, בואו נתחיל מהקינוח שלהם, קומפוט אננס בליווי דובדבן.

אייל שני: זאת מנה שאם לא היית אומרת שהיא מראשון, הייתי בטוח שהיא מגיעה מהוואי. שומעים את קריאות הבנגה בנגה של האננס, כאילו זה עתה נקטף מהעץ, ואומר: "אכלו אותי, אני אננס טרי ומאושר".

ישראל אהרוני: עזבו אתכם מהאננס, בואו נחזור למנה עיקרית קלאסית, הפעם מהמטבח האיטלקי. שימו לב למנה המדהימה הזאת: ספגטי עם קטשופ וחצי עגבנייה, זית אחד ופרוסת לחם. לדעתי, זה לחם מחמצת שחור מלא, אבל יכול להיות שזה סתם עובש. הבשורה המפתיעה מגיעה בכלל מבחירת הממרח שלו - הוא משתמש בקונפיטורת משמשים, מדהים! עד לפה אני מריח את הריח החזק שלהם, תריחו, תריחו... וואו!

חיים כהן: אוי לא. זו לא קונפיטורה, זה קוטג' שפג התוקף שלו, כנראה בגלל זה הריח החזק.
מיכל אנסקי: טוב, אי אפשר להתעלם מהמנה הזאת. ותקשיבו, זו בול המנה ששאול אברון הגיש ב"יועזר בר יין", שלושה סוגים של חסות מוגשים עם... מה זה הרוטב הזה? אתם מזהים?

אייל שני: מממ בטח, זה חומץ הדרים, לדעתי, או רגע... חיים? רגע, תן לי לטעום, אוי זה כל כך קיצי ומרענן, תן לי עוד ביס.

ישראל אהרוני: מה זה? אני לגמרי טועם פה פרי הדר, אבל אני לא מזהה, בואו פשוט נזמין את השף שעומד מאחורי המנה ונשאל אותו. נו, אולי תגלה לנו איזה חומץ הדרים שמת בסלט החסות הנהדר שלך?

אריה, מובטל שירד מתחת לקו העוני, והגיע לראשונה בחייו לבית תמחוי: זה לא רוטב הדרים. זה המיץ מהחיים שהיו לי.

מיכל אנסקי: מממ, וואו, טעים. אבל למה לבאס?