במבט ראשון זה נראה כמו ההישג הגדול ביותר של הימין מאז קום המדינה. הליכוד, סער, בנט, ליברמן והציונות הדתית לבדם, כולם חוטר מגזע הימין, מגיעים לכ־65 מנדטים יחדיו. אין ספק שהתפיסה האקטיביסטית הציונית רושמת ניצחון ציבורי מוחץ על פני דרך השמאל.
אלא שיש משמעות טרגית להישג הזה, כיוון שבבחירות האלו, לראשונה, כבר לא מדובר באותו מחנה. בפועל שני מחנות שונים לחלוטין טוענים לדגל הימין, אבל רק אחד מהם הוא ימין אמיתי.
למעשה, המבוכה גדולה עוד יותר, כי כאשר שואלים את תומכי שני המחנות מהי השקפת העולם שלהם, מקבלים את אותן התשובות: מה הם חושבים על ההתיישבות בירושלים וביו"ש; מה לגבי הסכמי אוסלו והרשות הפלסטינית; מה בעניין שלטון בג"ץ, פסקת ההתגברות והפרקליטות.
התשובות שתקבלו זהות בשני המחנות, אבל רק כשמגיעים למבחן המציאות, מגלים שקיים הבדל דרמטי בין המחנה האמיתי למזויף. בין מי שדבק בתפיסת העולם שלו למי שאומנם מדקלם את ססמאות המחנה, אבל בסוף הוא מצדיע וסוגד לכל גחמה של המנהיג, מפקיר כל רעיון ומוצב אידיאולוגי.
מכאן אפשר לחבר מבחן פשוט למי שטוענים שהם אנשי ימין: מה אתם חושבים על בניית השכונות 1־E, עטרות וגבעת המטוס בירושלים? משני המחנות תתקבל תגובה נלהבת, אבל כאשר יוזכר כי נתניהו הוא שמונע את הבנייה בשכונות הירושלמיות הללו, יצוף הכל: בימין האמיתי ישפכו אש וגופרית על ראש הליכוד, זה שאשם אישית בחנק בירת ישראל והותרת האופציה לחלוקתה.
אנשי הימין המזויף, מאידך, יתפתלו בתירוצים: בכל אשמים המשפטנים; צריך להיזהר מביידן/טראמפ/אובמה; חייבים להתחשב בלחץ בינלאומי; ביבי רואה דברים שאנחנו לא מבינים; ועוד מלוא החופן הסברים ממיטב הרפרטואר האומלל של השמאל לדורותיו.
ומה לגבי הסדרת המאחזים, פינוי חאן אל־אחמר והשתלטות הרשות על שטחי C? גם כאן תשרור תמימות דעים בין המחנות, אבל במבחן נתניהו תתקבל ההתפלגות הצפויה: אנשי הימין יתפוצצו מכעס ותסכול, בימין המזויף יכרכרו עם אינסוף תירוצים.
ומה עם שלטון בג"ץ, איך זה שב־14 שנות נתניהו לא חוקקה פסקת ההתגברות, מדוע הסגירה הליכוד את בית המשפט העליון לידי מועדון סגור שמשכפל את עצמו? שלא לדבר על ההתפארות של נתניהו בערוץ הכנסת, כיצד הוא "גנז" את כל היוזמות לתיקון העיוות של בג"ץ? אנשי הימין האמיתי ידונו ברותחין את האשם, ואילו בימין המזויף יתקיפו את מנדלבליט, הפרקליטות, שי ניצן והאפיפיור. הכל כדי לטשטש את הזגזוג הנכלולי של המנהיג הנערץ.
ימין על מלא
פסגת הצביעות מגיעה, כרגיל, בתקופת הבחירות, שבה הימין המזויף ממחיש בכל יום מחדש ממה הוא קרוץ. כך, בשבועות האחרונים מכריז דף המסרים של הליכוד כי ביבי רוצה ממשלת "ימין על מלא", בניגוד לסער, בנט וליברמן, שדוחפים לממשלה עם יאיר לפיד.
הביטוי ממשלת "ימין על מלא" מקומם במיוחד, כיוון שדווקא בנימין נתניהו הוא שמנע בעבר הקמת ממשלות "ימין על מלא" כשאלו היו בהישג יד. הוא שהכניס גורמי שמאל לקואליציה על חשבון אלטרנטיבות מהימין. כך היה בקואליציית 2009, כאשר נתניהו העדיף את אהוד ברק במקום את האיחוד הלאומי, ואחר כך הקפיא את ההתיישבות לעשרה חודשים.
כך גם ב־2013, כשראש הליכוד הכניס את ציפי לבני ראשונה לקואליציה, וניסה למנוע מהבית היהודי של בנט להצטרף, תוך ניסיון לפתות את יאיר לפיד לעלות על הסיפון לבד. דווקא לפיד היה זה שסיכל את המזימה ובנה את ברית האחים המפורסמת עם בנט. גם במערכות הבחירות הבאות נתניהו חיזר שוב ושוב אחר מפלגות השמאל, בניסיון להימנע מההשפעה של מפלגות מחנה הימין האמיתי על הממשלות שהקים.
אלא שדבר מהתובנות האלו לא חודר את תומכי הימין המזויף, פיהם ממשיך למלמל פסוקי ימין בעוד הם ממשיכים להדוף כל ביקורת על המנהיג הגאון, זה שעושה ההפך מהסחורה שהוא מוכר. לא חשוב לאן הוא מטה את ההגה, לא משנה מה הרעיונות ומי השותפים, לא ימין, רק ביבי.
השיא הגיע בימים האחרונים, כשהתברר שמנהיג ה"ימין המלא על מלא" מחזר עכשיו אחרי אש"ף. נחשף כי נתניהו צועד בנתיבות שמעון פרס, מי שבכל מערכת בחירות ביקש מיאסר ערפאת ואבו מאזן לדחוף את ערביי ישראל להצביע לעבודה. עכשיו זה מנהיג הליכוד ששלח את סגן השר במשרד שלו, פטין מולא, לשכנע את ראשי ארגון הטרור של רמאללה לדחוף את ערביי ישראל להצביע לליכוד.
נתניהו אומנם מכחיש, אבל כבר נטען בצדק כי אם מולא לא היה פועל בשליחות ביבי, הוא היה מפוטר במקום. ומה בדיוק הבטיח נתניהו לאבו מאזן ויתר מחנה כוכבי אוסלו, מה הוא ייתן להם בתמורה לסיוע הפוליטי, אפשר רק לנחש. מה הקשר בין זה לבין תפיסות הימין? אפס מוחלט.
בשורה התחתונה צדקה השבוע מירי רגב, כשהכריזה כי "הליכוד הוא הבית הטבעי של ערביי ישראל". כמי שממלאת בדווקנות אחר דף המסרים של המשפחה מבלפור, חשפה רגב את המהות האמיתית של המפלגה הזו תחת נתניהו - ממש לא ימין.
בכלל, נתניהו מוביל את הקהל הגדול שתומך בו בדרך שבוודאי לא נמצאת מימין ליאיר לפיד ובני גנץ. במקרים רבים הוא חותר שמאלה מהם, ראו החיזורים אחרי אבו מאזן והערבים. לכן גם אסור להתחייב לליכוד ולהשאיר את האופציות הציוניות פתוחות. כי אין היום מפלגה ציונית שניצבת משמאל למנהיג הליכוד, מי שרחוק כל כך ממחנה הימין.
גאווה ישראלית
השבוע פורסם שישראל תצייד את הצבא הגרמני במערכות מעיל רוח, שמגינות על טנקים מחדירת טילי נ"ט. הגרמנים קונים את מעיל הרוח כדי להגן על טנקי הלאופרד 2 שלהם, אחרי שהלאופרדים שהם מכרו לצבא הטורקי נפגעו קשה מטילי נ"ט כורדיים בסוריה.
אצל אבא שלי אליקים העצני, שגדל כילד בגרמניה הנאצית, הידיעה הזו טלטלה את כל הזיכרונות הישנים. אלו שייחסו ליהודים שפלות, פחדנות ונחיתות. העובדה שמדינת היהודים מוכרת לגרמניה פתרונות טכנולוגיים ומצילה להם את הטנקים מאש האויב אכן פרדוקסלית, סיבה טובה לגאווה. ואגב, מערכות מעיל רוח נמכרו גם לצבא האמריקאי, כדי למגן את טנקי אברמס. מסתבר שאין למעצמות הגדולות פתרון טוב יותר מזה שהומצא כאן, ברפאל ובמשרד הביטחון.
הידיעה הזו מצטרפת לחדשות הטובות של השבוע שעבר, שעברו גם הן ללא חגיגות הולמות. הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה פרסמה את הפגיעה במשק בשנת 2020 – שנת שיא המגיפה, שממנה עולה כי התוצר התכווץ ב־2.4%.
מדובר בפגיעה קשה, אך חמורה הרבה פחות מזו שחטפו מרבית מדינות העולם, כולל המפותחות ביותר. ומה הסיבה לפגיעה הנמוכה יחסית? הייצור והייצוא של המגזר הפרטי, בעיקר ההייטק. דווקא בעת המשבר התחזקו מאוד מיזמים ישראליים, שמספקים פתרונות טכנולוגיים, רפואיים וכלכליים.
מציון מופץ אור לגויים ואין לזה, כמובן, כל קשר לפעילות הממשלה או המגזר הציבורי המנופח והכושל שלנו, אבל יש בהחלט במה להתגאות.