יש פתגם באיטלקית: "חג המולד עם משפחתך, פסחא עם מי שבא לך". אצלנו זה ההפך

משהו: ספינה נסעה עקום בתעלת סואץ, ותקעה את כל התחבורה. אנשים הצביעו עקום בישראל, ותקעו את כל המדינה.

כל שנותיי, ואכלתי כבר עשרות רבות של אפיקומנים, ביליתי את ליל הסדר בין אנשים רבים. חדר אוכל גדוש חברים ושיבולים בקיבוץ, או שולחן שהאריכו אותו בכל מיני שיטות, עם הרבה סוגי כיסאות סביבו, בבית שלי או של משפחה קרובה.

ערכנו שולחן לשניים. הוצאנו את צלחות חרסינת מֶיְיסֶן בדוגמת צְוִויבֶּלמוּסְטֶר, מהסרוויס הממוספר שסבתא של רותי, ד״ר אויגניה שטקלמכר, הביאה לארץ כשהיא עזבה את נירנברג בשנת 1933. הנחנו על המפה הלבנה את ההגדות משנת 1861 שהודפסו בעיר מערי הגולה ושמה רוֹדֶלְהָיְים, לפני 160 שנה. באותה תקופה משפחתי חיכתה בארץ ישראל ליהודי הגולה שיעלו כבר ויחזרו הביתה, אבל לצערי לא נשמרו בידי הגדות של המשפחה שלי מירושלים.

ההגדות הישנות של משפחת הסבא של רותי, ד״ר זיגפריד שטקלמכר, הגיעו לארץ באותו ליפט מגרמניה יחד עם הסרוויס, כשהוא והסבתא של רותי, שניהם רופאים, עזבו את נירנברג ובחרו לייסד את רמות השבים.

את כלי חרסינת מייסן האלה אנחנו שומרים ברהיט עץ עתיק, שגם הוא הגיע אז מגרמניה. בו אנחנו מטמינים את כלי הפסח. רק לפני הסדר אנחנו מקלפים אותם מן העיתונים העוטפים כל אחד מהם.

בשנה שעברה רוב הכלים נשארו סגורים בתוך הרהיט הזה. על השולחן הונחו רק כלים לזוג עגום. שתי צלחות מרק, שתי צלחות למנה העיקרית, שני גביעי כסף ליין, וגביע זכוכית אחד מוונציה לאליהו הנביא.

השנה, בזכות הנס של נתניהו שהעם הזה לא מסוגל להעריך, חזרה ההמולה לשולחן הסדר. בכל משפחות הארץ. בביתנו עמד שוב שולחן חגיגי ארוך. כל כלי החרסינה צהלו בכחול־לבן שלהם על השולחן, נושמים קצת אוויר.

בערב פסח התפרסם שמדד בלומברג נותן לישראל את המקום החמישי בעולם ברשימת המדינות שטוב ביותר להיות בהן בזמן המגיפה. כמובן שראיתי טוקבקים של ישראלים רותחים מזעם, כמו תמיד כשישראל מצליחה. אחד מהם הסביר שזה רק משום שמייקל בלומברג הוא ידיד של ביבי.

זה קרה לי גם באילת. אולי פעמיים הייתי שם ב־30 השנים האחרונות, ואלו היו בדיוק שניים מהימים היחידים שבהם ירד גשם באילת. שחיתי במפרץ אילת והגשם עליי.

אני נשען על קירות האבן של בריכת הסחנה השופע מים. נח לרגע מהשחייה. תוהה אם הדג שמנקר לי ברגל עכשיו הוא אותו דג שעזבתי לפני שנים רבות שם, ונשאר רעב כי יצאתי אז מהמים לפני שהוא גמר את הארוחה. יכול להיות? הוא חזר לאותה הנקודה בבוהן שלי כדי להמשיך את מה שאז הפסקתי.

עכשיו היא הקליטה במסגרת שירותה הצבאי את השיר “היו זמנים". די, אי אפשר איתה. מחדש במידה ומשמר במידה, ומרגש מעבר למידה זקן קשוח וחסר לב כמוני. בנוסף לכל, היא שרה כשהיא לובשת מדים, שהם הבגדים היפים ביותר והמחמיאים ביותר שלבשה בחייה. נותר לה רק עוד מעט זמן של זכות וגיל ללבוש אותם.

(טוב, למען צינון ההשתפכות עליי לציין ששלחתי לחבר טוב, והוא ענה לי: לא אהבתי).