כבר שנים אני מפנטז על חזרה ללימודים אקדמיים. יש לי שני תארים ראשונים, וזה כנראה לא מספק. משהו מציק. כך מסמנת לי הנפש. בעיני רוחי אשקע שעות בספרייה עד שאור השחר יפציע וכשעיניי טרוטות ונפולות אגיש עבודה שתהמם את העולם. מאין כל ההגיגים הללו מגיעים? מתברר שיש בי דפק מהותי ועמוק, אחד מני רבים, שבגללו לא משנה מה רבה תהא הצלחתי המקצועית, כמה ממון, נכסים וכבוד ארכוש ואצבור, הגן הפולני שמתפתל בדנ"א שלי ימשיך להציק עד שלא אהיה פיגורה אוניברסיטאית מהמעלה הראשונה.

כך, בלי שום התראה מוקדמת יתעורר המנוול מתרדמת החורף הארוכה שבה הוא שרוי וילחש באוזני, בלגלוג משפיל, שעם כל הכבוד לתוכניות טלוויזיה כאלה ואחרות שבהן פרצופי מופיע, עד ליום שבו יתווסף התואר "דוקטור" לשמי, מאמציי והישגיי שווים כקליפת השום. ככל הנראה גם אז הוא ימשיך לברבר ויטען מולי בהתרסה שכל זה עדיין לא שווה מאומה ורק כשאהפוך לפרופסור יהיה הוגן לומר שעשיתי משהו עם קיומי הנקלה.  

כאדם שקשוב לרחשי הלב ושחפץ בהשתקת קולות חסרי בושה בראשי, החלטתי שאחרי שנים לא אתעלם יותר ואתמסר לצו המצפון המייסר. הריני להודיע באופן חגיגי ורשמי, קבל עם ועדה, שהחל מלפני כחודש הנני תלמיד מדופלם שעושה השלמות לתואר שני באוניברסיטת תל אביב.

לכאורה שורשיי המזרח אירופיים יכולים לנשום לרווחה ולומר בגאון "זיס'לה, הבאת לנו נחת. ידענו שבסוף הכל יסתדר אצלך". אבל כמו תמיד החגיגה אינה שלמה. החלק השני של המשוואה, הנוגע לפקולטה שנבחרה, עלול להדאיג את המנוחים המכובדים. אינני סתם סטודנט משמים שלומד משפטים, כלכלה או משהו פרקטי בסגנון המוכר והנושן. ממש לא. החלטתי ללכת על כיוון אחר. נועז ובלתי צפוי. התואר שאנסה להתמקצע בו הוא, נשמו עמוק - יהדות. בדגש על פילוסופיה יהודית. שם נפל הפור.

"למה יהדות?", הם יאמרו תוך פליטת אנחה עמוקה עמוסה באכזבה שמפלחת לבבות. "אתה חפץ להיות רב? זה מה שחסר לנו: רב'ה במשפחה. ממה תחיה? מה אתה רוצה להיות, צדיק הדורות?". אשיב שיש בלימודים הללו ידע, מחשבה והרחבת אופקים. אוסיף עוד שבעשור החמישי לחיי, כשבאמתחתי קריירה סבירה, אפשר לבחור משהו לרוח ולהנאה. לא חייבים תכלס.

"רוח שמוח. ניטשה נוסף צומח במשפחה שלנו, אתם שומעים?!", יוסיפו שורשיי המזרח אירופיים להכות. "למה אתה לא יכול להיות נורמלי כמו הבן של פאניה השכנה? הוא עורך דין מצליח. יש לו משכורת יפה, דירה עם מרפסת ומשפחה נחמדה".
"גם לי יש!", אבהיר בכעס לרוח הדמיונית.
"כן, אבל הוא עורך דין! מקצוע יציב. רב הוא רוצה להיות לי".
לך תסביר לרוח המתריסה הזו שאין קשר בין הלימודים שלי לתפקיד רב. זה חסר תועלת. היא בשלה וממילא הריב שהתקיים רק בתודעתי נמחק בשטף החומר המסעיר שנדחק לקודקודי בשבועות האחרונים.

לשמחתי, החוויה הלימודית מעניינת ומרעננת את החיים, אך למרבה הצער גם פה נמצא מכשול. הקורסים שבחרתי עוסקים לא מעט בקבלה. זה מרתק ומסעיר, אבל גם מפחיד. ממש כך. פחד מוות. יש מיסטיקה, שאלות שנוגעות לחיבור עם האל ומאגיה, בתוספת מסמכים בני מאות שנים. כמה מהם מעוטרים באיורים שגורמים לשיניים לנקוש.

כהרגלי, נכנסתי לזה חזק. הכל התערבל לי עד שהתחלתי לחלום על מה שנאמר בשיעורים. מרכבות אש, התגלויות ושיח עם מלאכי עליון הופיעו בשעות הלילה בחלומותיי. אשתי מתלוננת שלאחרונה אני נצמד אליה באופן מוזר בשעת השינה, עד כדי הדיפתה מהמיטה. לא בטוח שהחכמתי מתחילת הסמסטר, אבל אפשר לומר בוודאות ששנינו ישנים הרבה פחות טוב ובכללי איבדתי את שלוות הנפש. מי יודע, אולי הרוחות צדקו ועדיין לא מאוחר לעשות הסבה למשפטים. 