פעולת הקומנדו הימי, המיוחסת בתקשורת הזרה לישראל, בפגיעה באוניית הביון סאביז של משמרות המהפכה בים האדום בבוקר יום שלישי - היא בבחינת עליית מדרגה של ישראל במערכה ימית המתנהלת מול איראן. זאת בעקבות הפגיעה בשתי אוניות בבעלות אנשי עסקים ישראלים בחודש האחרון. כמו עשרות פעולות אחרות המיוחסות לחיל הים הישראלי בשנתיים האחרונות, גם במבצע זה התפיסה נותרה זהה: פעולה ללא הרוגים ונפגעים בצד השני, והשבתת האונייה אך הימנעות מהטבעתה.

בניגוד למרבית המבצעים המיוחסים לחיל הים בשנתיים האחרונות, הפעולה השבוע שונה בכך שהפעם מדובר בפעולת תגמול לפגיעה לפני כשבועיים בספינה לורי, שבבעלות איש העסקים הישראלי אודי אנג'ל, בים הערבי בעת שהייתה בדרכה להודו.

לראשונה מיוחסת לישראל פעולה נגד מטרה צבאית איראנית בלב ים, המהווה - ניתן לשער - מסר לאיראן כי בתגובה על פעולות שלה נגד אינטרסים ישראליים תחריף ישראל את פעולותיה. תג המחיר עולה ואיתו גם הסיכוי להסלמה. ניתן להניח כי אוניית הביון האיראנית שהותקפה סמוך לחופי אריתריאה הייתה מוכרת לישראל במשך תקופה ארוכה.

הפעולה המבצעית המיוחסת לישראל נועדה, בין השאר, להעביר מסר לאיראנים לפיו היכולת המבצעית בין שני הצדדים אינה סימטרית, בבחינת אתם הצלחתם עד עכשיו לפגוע בשתי אוניות תובלה אזרחיות בבעלות אנשי עסקים ישראלים, וחיל הים וצה"ל מסוגלים לפגוע גם במטרות צבאיות מרוחקות מישראל.

סביר להניח ששיטת הפעולה, שבה, על פי הפרסומים, הצמידו אנשי הקומנדו הימי מוקשים או מטעני נפץ וגרמו לנזק לספינה, היא שיטה שבה כבר פעלו לוחמי השייטת הישראלים בשנים האחרונות, אבל בניגוד לפעולות כאלה שחיבלו בספינות אזרחיות, פעולה כזו נגד מטרה צבאית היא מורכבת הרבה יותר ומצריכה תכנון מדוקדק, מודלים מבצעיים מורכבים, מודיעין ויכולת מבצעית מרשימה. מבחינת משמרות המהפכה, הפגיעה הקשה ביעד צבאי מביכה במיוחד.

לנוכח ההתפתחויות האחרונות והמערכה הימית שיצאה אל האור לאחר יותר משנתיים של עמימות, ניתן להעריך בסבירות גבוהה כי האיראנים יחתרו לתגובה, כך שהמתח בזירה הימית צפוי להמשיך לעלות גם בתקופה הקרובה.

מורת רוח אמריקאית

הממשל בארה"ב, כך נראה, מאוד לא אהב את עיתוי הפעולה. בפרסום ב"וול סטריט ג'ורנל" צוטטו גורמים אמריקאיים רשמיים, שטענו כי הפעולה הישראלית כוונה, שלא במקריות, ליום הראשון של שיחות הגרעין בווינה, תוך רמיזה ברורה לניסיון ישראלי לכאורה לטרפד את השיחות. גם באיראן צוטטו גורמים רשמיים בטענות דומות. קווי הדמיון בין המסרים האמריקאיים לאלה של האיראניים היו דומים הפעם להפליא, וזו התפתחות שצריכה מאוד להטריד את ישראל.

אם נכונים הפרסומים, כנהוג במקרים אלו קיבל צה"ל את אישור הדרג המדיני משר הביטחון ועד ראש הממשלה, עיתוי הפעולה קשור להזדמנות מבצעית ולא היה כאן ניסיון להתריס כנגד האמריקאים או להכשיל את הפסגה. אבל גם אם עיתוי הפעולה קשור לסיבות מבצעיות גרידא, בניתוח האסטרטגי־מדיני שהיה צריך להיות מונח על שולחן הדרג המדיני לפני הפעולה הצבאית, היה צריך להביא בחשבון גם את הפרשנות שהממשל האמריקאי יכול לתת לפעולה הזו. לגיטימי כמובן כי ישראל תשמור לעצמה את חופש הפעולה להגיב נגד איראן, גם אם הממשל האמריקאי אינו שבע רצון מכך, אבל במציאות הפוליטית שבה אנו נמצאים, ספק אם דיון מעמיק בתגובה האמריקאית הצפויה כלל התקיים.

כדרכן של פעולות מסוג זה, ישראל שומרת על עמימות. זה לא שהאיראנים לא הבינו בדיוק מי פגע בהם, אבל מטרת העמימות היא להוריד את גובה הלהבות ולאפשר גם לאיראן מרחב של הכחשה. עם זאת, הממשל האמריקאי דאג מהר מאוד להבהיר כי לא הוא עומד מאחורי הפעולה, כשלאחר מכן כבר דווח ב"ניו יורק טיימס" שישראל עדכנה את ארה”ב כי היא זו שביצעה את הפעולה. האמריקאים, באופן מודע כך נראה, ניפצו במהירות את העמימות לאחר המבצע.

בפרסום ביום רביעי ב"וול סטריט ג'ורנל" כבר הביעו הגורמים האמריקאיים באופן ישיר עמדה ביקורתית, חסרת תקדים לשנים האחרונות, כלפי עיתוי הפעולה הישראלית. הדברים נכון לשעה הזו לא נאמרו באופן פומבי בתדרוך לכתבים של הבית הלבן, אבל המסר לירושלים הועבר בצורה ברורה - מצפים מישראל כי לא תפעל לטרפד את השיחות המתחדשות עם איראן.

כפי שכבר כתבנו, נקודת הפתיחה שבה נמצא כעת ראש הממשלה בנימין נתניהו מול ג'ו ביידן והממשל האמריקאי היא מהבעייתיות ביותר שידענו בשנים האחרונות. רחוקה שנות אור מהדלת הפתוחה וההשפעה שהייתה לישראל ולראש הממשלה מול הנשיא טראמפ והממשל האמריקאי בשנות כהונתו.

למעשה, בחודשים האחרונים מאז שנכנס ביידן לתפקידו, האחריות המוטלת על מערכת הביטחון בקשרים הטובים עם המקבילים בצד האמריקאי היא גדולה במיוחד; ברמת המנהיגים הנתק הוא מטריד. כך או כך, סביר להניח שבכל קונסטלציה פוליטית, וללא קשר מי יהיה ראש הממשלה בישראל, תקופה שבה ישראל וארה"ב רואות עין בעין כמעט באופן מוחלט סוגיות אסטרטגיות גדולות, מאיראן ועד הסכסוך הישראלי־פלסטיני, לא תחזור על עצמה בשנים הקרובות.

בעיתוי מאוד לא נוח לישראל, בשל הפלונטר הפוליטי הבלתי נגמר וחוסר הקשב של הדרג המדיני, שאלות ותכנון אסטרטגי נדחקים לקרן זווית. זה לא רק הגרעין. ביום שלישי האחרון היה אמור להתקיים דיון חשוב בנושא בית הדין הבינלאומי בהאג, שטוען לפשעי מלחמה של ישראל.

בדיון, שגם כך נקבע לדקה התשעים, היו אמורים להשתתף בכירי הממשלה הפריטטית הלא מתפקדת, היועץ המשפטי לממשלה, הרמטכ"ל והפצ"ר. הדיון החשוב הזה נדחה שלוש שעות לפני שהיה אמור להתקיים, בשל ישיבת סיעת הליכוד. ככה נראים סדרי העדיפויות בימים אלו. האג לא מחכה לישראל, וכך גם לא וושינגטון המנסה לחדש את הקשר עם טהרן.

אולי המזל הגדול של ישראל כרגע הוא שאל מול היד הנדיבה שמושיטים האמריקאים לאיראנים ברצונם המופגן לחזור להסכם, הסרבנות והתקיפות של האחרונים צפויות לעכב התקדמות לקראת הסרת הסנקציות במציאות ובתנאים מאוד לא טובים לישראל, כאשר הממשל החדש נמנע עד עכשיו מלהצהיר כי גם אופציה צבאית מול איראן נמצאת על השולחן.

בימים שבהם נדרשת ממשלה מתפקדת בישראל, האינטרס המובהק בעת הזו היה צריך להיות חיפוש ומציאת נתיבים אל הממשל החדש בארה"ב, כך שניתן יהיה להשפיע במידת האפשר על הסעיפים המתגבשים באסטרטגיה מול איראן ובסעיפי ההסכם המחודש, אם יהיה כזה. קו לעומתי מול האמריקאים לא יקדם אינטרסים ישראליים, והמשך השיתוק של הדרג המדיני, ללא הקמת ממשלה יציבה ובתוספת סיבוב בחירות חמישי העומד בפתח, עלולים לסבך את המצב עוד יותר.
 
[email protected]