אפשר להתווכח על התבונה בהחלטותיו של הנשיא ג'ו ביידן, לחלוק על התוצאות של מהלכים שנקט, להתנצח על השקפות שהוא מביע. אין ויכוח, אין עוררין שביידן נוהג כנשיא, מבין מה פירוש הסמכות שניתנה לו, שיקם, החזיר והחייה את נוכחות המעשיות, גורם הפרקטיות למוסד הנשיאות. לא פחות חשוב. אין ויכוח שג'ו ביידן פועל ומפעיל מתוך דחף, שאיפה ושליחות להיטיב, לשפר את חיי האזרח הפשוט. תפקיד ויעד שהתפרצות והשתוללות נגיף הקורונה הפכו לקריטיים ולגורליים ברמה והיקף שאינם זכורים בארה"ב מאז תום מלחמת העולם השנייה.
במאה הימים הראשונים שלו בבית הלבן ג'ו ביידן עשה שגיאות. אבל בגין תפיסתו את הנשיאות כסמכות לשנות דברים ומנוף למהלכים שהם בגדר מהפכנות אפשר, נכון ורצוי לבקר, להתנגד, לשלול את החלטותיו של הנשיא ביידן. לא רק בישראל. פרשנים באמצעי התקשורת בארה"ב, עושים זאת.
אבל האזרחים האמריקאים מרגישים טוב עם ביידן בבית הלבן. בסקר דעת קהל שקיים מכון 'פיו' (pew research center) שתוצאותיו פורסמו בסוף השבוע שעבר, שיעור האמריקאים שהביעו שביעות מתפקודו של הנשיא במאה הימים הראשונים לכהונתו עמד על 59%. הסקר מדגיש במיוחד ש"שלושה רבעים מקרב האמריקאים אמרו שהוא, ביידן, מלא את תפקידו באופן טוב ומצטיין בטיפולו נגד נגיף הקורונה.
59% של שביעות רצון הוא בין הדירוגים הטובים שנשיאי ארה"ב קיבלו בעשורים האחרונים לסיכום מאה הימים הראשונים שלהם בבית הלבן. אובמה קיבל 61%. בוש האב 55%, בוש הבן 58%. דונלד טראמפ 39% - שיעור שליווה אותו בארבע שנותיו בבית הלבן. מחברי הסקר מציינים, שבתחום המאבק נגד נגיף הקורונה, למעלה מחצי ממשתתפי הסקר שהזדהו כרפובליקנים הביעו את שביעות רצונם מתפקודו של ביידן.
פרשנים בארה"ב עדיין לא הסתגלו לנשיאותו של ביידן. קודמו בבית הלבן, שיגע אותם בהחלטות, מהלכים והתבטאויות ששיווק, הפיץ וצייץ בטוויטר. החלטות שהפתיעו והביכו בכירים בבית הלבן, בהם מי שנחשבו כמקורביו של דונלד טראמפ. ביידן מקשה על חייהם של פרשנים דווקא בגין מידת הרצינות, כובד הראש והשיקולים המתלווים למהלכיו והידיעה שהם ננקטו כתוצאה מדיונים, בירורים, התייעצויות עם יועצים ומומחים.
רובם הגדול של הפרשנים בארה"ב מסכימים שהיוזמות וההחלטות שלו הן מהפכניות. הסיוע הפיננסי לאזרחים כתגובה להתפשטות מגיפת הקורונה, יוזמות לשיקום הכלכלה והמשק בארה"ב שנפגעו אנושות כתוצאה מהמגפה. "תוכנית התשתיות" בהיקף ארצי, חסר תקדים, שעדיין לא אושרה בסנאט. מהלכים שפרשנים ציינו, העריכו והשוו למדיניות ה"ניו דיל" של הנשיא פרנקלין רוזוולט, הנחשב לאחד מגדולי הנשיאים שכיהנו בארה"ב.
כל זה, צריך לזכור, במאה הימים הראשונים של נשיאותו של ביידן. בתחום מדיניות החוץ הערכות והציונים לביידן זהירים ומאופקים. קודמו בבית הלבן השאיר בתחום הזה חורבן מוחלט. טראמפ הרס את יחסי החוץ של ארה"ב בשיטת "נוהל חניבעל". היה לו, לטראמפ, בתחום הזה נוהג מיוחד, עיסוק אהוב - להעליב, להשפיל מוסדות בינלאומיים כמו האו"ם והאיחוד האירופי. הוא אהב ללעוג, לבוז לראשי מעצמות ומדינות מרכזיות, במיוחד לאלה שהיו ידועים כידידיה הוותיקים של ארה"ב. טראמפ כיבד, העריך ונזהר באופן מוקפד ומוצהר בכבודו של ראש מעצמה אחד - ולדימיר פוטין. במאה הימים הראשונים שלו כנשיא, ביידן שיקם וחידש את היחסים עם מנהיגי המעצמות. רק עם מנהיג מדינה אחת הוא מתעמת, לא מכבד ומעניש בסנקציות - פוטין. הידיד הגדול של טראמפ הפך לאיש הרע של ארה"ב.
מאה הימים הראשונים של ג'ו ביידן לא הניבו, לא בישרו, לא ייזכרו כחדשות טובות לישראל. זאת בלשון המעטה. הפרשנים בישראל מתרכזים, מתמקדים בנושא אחד, עתידו של הסכם הגרעין עם איראן. מבחינת ישראל, זה בהחלט מקור לדאגה. לפי הערכות ודיווחים הרווחים בקרב מקורות יודעי-דבר בוושינגטון המקבלים אישור בהתבטאויות של שגרירים ודיפלומטים בכירים במטה הראשי של האו"ם בניו יורק, בשיחות בין נציגי המערב ואיראן בווינה נרשמה התקדמות משמעותית, יותר מכפי שבא לידי ביטוי באמצעי התקשורת בארה"ב ובארצות מערביות.
מה שפרשנים בישראל אינם מביאים בחשבון, הוא שישראל איננה במרכז העניינים, במוקד הנושאים, בעיקר הדאגות ובראש סולם העדיפויות של הבית הלבן ושל מחלקת המדינה. רחוק מזה. ישראל נתפסת ונחשבת בממשל ביידן כמעצמה אזורית. במלים אחרות, זה לא נורא להיות לא נחמד כלפיה. בכירים יהודים בניו יורק, שמכירים את ביידן מקרוב ובאופן אישי, שקיימו עמו שיחות ומגעים בכהונתו כסנטור וכסגן נשיא, מדגישים שביידן הוא ידיד אמיתי של ישראל, תומך ותיק ואיתן באינטרסים של ישראל. אבל כדברי אחד מהם, "הבית הלבן איננו חנות הצעצועים של נתניהו. ישראל צריכה להתרגל לכך". בשיחות עם בכירים בקהילה, יש דאגה לקיפאון בתחום המאמצים להקמת ממשלה בישראל. לדבריהם, זהו מצב שגם העיתוי שלו, תחילת כהונתו של נשיא חדש ושל ממשל חדש בוושינגטון, הוא חמור, מסוכן מדינית ומבשר קשיים לישראל.