כשבערבו של יום פוליטיקאי אחד מבקש להעביר מסר פומבי לפוליטיקאי אחר שאיתו ניהל מו"מ עוד בבוקרו של אותו היום, הניסיון מלמד אותנו כי יש לכך בדרך כלל אחת משתי סיבות. או שהכל התפוצץ להם, אין מה להפסיד ונותר רק להספיק להיות הראשון במשחק ההאשמות. או ששום דבר לא נגמר ומה שלא הולך להם בלחץ סמוי בתוך חדר סגור, אולי ילך בלחץ גלוי שמופעל בשידור החי.

במקרה של בנימין נתניהו ונפתלי בנט, אם לשפוט לפי מופע תחרות ההצהרות לתקשורת שהשניים קיימו ביום רביעי בערב, הדינמיקה בין השניים נעה בין מצב אנוש למצב של "מאמצי החייאה". בנט חוזר ללא הרף על אותו המסר "קח את שבע האצבעות שלנו, תוריד את סמוטריץ' מהעץ, ויש לך ממשלה". ונתניהו מתעקש לתקוף דווקא את בנט, תוך שהוא מאשים אותו במשחק כפול ובאי־קיום הבטחות לבוחר. אומנם הרעיון המקורי של נתניהו היה להעביר מסר לבייס של בנט, לשתול בבוחרי ימינה ספק בצדקת דרכו של מנהיגם, אך הביצוע לא היה מוצלח.

באופן מפתיע, בנט שהופיע ראשון נראה מאופק וממלכתי הרבה יותר. נתניהו, לעומתו, שידר לחץ על גבול ההיסטריה, עלה מיד למתקפה אישית נגד בנט, כאשר ההאשמה המרכזית הייתה שיו"ר מפלגת ימינה, "פוליטיקאי עם 7 מנדטים", לא מוכן לוותר על האמביציות שלו, ומסרב להפסיק כל מגע עם הצד השני ולהישבע אמונים לו, לנתניהו. ואם לא יעשה זאת, ייצא שקרן מושבע כלפי הציבור שבחר בו.

לו במקום נתניהו היה עומד שם, מול המצלמות, כל פוליטיקאי אחר - ההאשמות היו במקום והיה בהן די צדק. רק שכדי לשכנע את הבייס של מפלגה אחרת, המאשים לכל הפחות חייב להיראות אמין. וכאשר לא אחר מאשר נתניהו מאשים מישהו באי־עמידה בהבטחות ובשאיפות להגיע לראשות ממשלה כמעט בכל מחיר - זה נשמע כזעקת הקוזק הנגזל הכי קלאסית שאפשר.

האמת הפשוטה והכואבת היא שאין לנתניהו ממשלה, בעיקר כי הוא הביא את המצב הנוכחי על עצמו. הוא, במו ידיו, ולא כל אלה שאותם הוא מקפיד להאשים כמעט מדי ערב. אין לנתניהו, ובעיקר אין למדינה, ממשלה יציבה זה שנתיים - לא משום שבנט אינו מקיים הבטחות לבוחר, ולא משום שסמוטריץ' מתאמץ יותר מדי בלקיים את הבטחותיו לבוחר, וגם לא משום שתחילה ליברמן, ולאחר מכן סער, אלקין ואחרים עזבו אותו וסירבו להמשיך לתמוך בו - אלא כי הוא האיש שבמו ידיו המיט על עצמו ועל כולם את ההחרמות האישיות נגדו, שהובילו לפלונטר כה הרמטי.

נאומו של בנט הערב. צילום: ערוץ הכנסת

מי מכיר טוב מנתניהו את השאיפה הפוליטית להגיע לראשות ממשלה? אם עבור נתניהו השאיפה הזאת היא הכי טבעית והכי מאפיינת את הווינר הפוליטי האמיתי, למה כשמדובר בבנט, השאיפה הזאת מיד הופכת לעוון? בנט שואף לראשות הממשלה עם 7 מנדטים, אך ללא כבלים של החרמות אישיות נגדו, בעוד לנתניהו עם 30 המנדטים בכיס אין רוב כבר שנתיים, וספק גדול אם יהיה בהמשך.

לפני שהוא מאשים את בנט בשקרים ובאי־קיום הבטחות, כדאי לו לנתניהו לשאול את עצמו מאיזו סיבה האנשים שהיו הכי קרובים והכי נאמנים לו בעבר הלא כל כך רחוק, לא מוכנים כיום לשמוע על שיתוף הפעולה איתו, גם כשמבטיחים להם את התיקים הכי יוקרתיים בממשלתו.

באשר ליושב ראש ימינה ולהצהרתו, כוונותיו ברורות למדי. אומנם בימים אלה בנט נמצא בקשר עם כולם, מדבר עם שני המחנות ומוכן לשתי הממשלות שתיאורטית יכולות לקום: ממשלת נתניהו וממשלת בנט־לפיד, אבל בו בזמן בנט חושב גם צעד אחד קדימה. הוא צופה את פני העתיד ורואה באופק את הקרב הגדול העומד להתרחש בינו לבין בצלאל סמוטריץ' במקרה של הליכה לבחירות חמישיות. אז הציבור הימני עתיד לעמוד מול השאלה העקרונית: מי מבין השניים הוא האשם הגדול בכך שגם הפעם לא קמה ממשלת ימין?

במקרה זה סמוטריץ' צפוי לאמץ את כל ההאשמות שהיום נתניהו מטיח בבנט ויטען כי בנט לא באמת היה מוכן ללכת עם נתניהו, אלא העמיד פנים בעוד מתחת לפני השטח ניהל רומן לוהט עם הצד הנגדי. מנגד יטען בנט כי סמוטריץ' - ורק סמוטריץ' - הרס את הכל בחסימתו ההרמטית של "אופציית מנסור עבאס". כל אחד מהשניים מכין כבר היום את דעת הקהל הימני לקרב העתידי, אם וכאשר יבוא.

כל זה, כאמור, עתיד לקרות אם שני הצדדים ייכשלו, והמדינה תמצא את עצמה במערכת בחירות חמישית. היום המערכת הפוליטית עוד רחוקה משם, על אף התסבוכת שנכון להיום נותרה ללא כל פתרון מציאותי. הפתרון אולי אינו נראה לעין, אך המגעים והמאמצים הקדחתניים למצוא אותו אינם פוסקים לרגע בשני המחנות.

רעיון אמיץ
שאלת השאלות שמעסיקה את כל חברי הגוש של תומכי נתניהו היא איך להביא את גדעון. לא משנה לאיזה אירוע תגיעו, באיזה הרכב תמצאו את עצמכם - אם יש בין הנוכחים לפחות שני תומכי נתניהו מגוש הימין, שיחת היום תהיה בדיוק זאת: "איזו הצעה גדעון יהיה מוכן לקבל?".

אם תשאלו את סער עצמו או את מי מבכירי מפלגתו, התשובה תהיה אולטימטיבית: אין שום מו"מ. לא עם נתניהו, לא עם הליכוד ולא עם כל מפלגה אחרת השייכת לגוש שלו. ברמה הרשמית זוהי אמת למהדרין. אך ברמה הלא רשמית, האישית, עשרות אנשי הליכוד, חברי המרכז, חברי הכנסת לשעבר ועוד, ממשיכים להיות בקשר אישי עם "גדעון שלנו". הקשר שסער פיתח במשך שנים בליכוד עם רבים מחברי המפלגה, לא נמחק ולא נעלם ברגע שעזב את ביתו הפוליטי והקים בית חדש משלו.

עשרות שיחות לגמרי לא רשמיות מתקיימות מדי יום ביומו בין אנשי הליכוד לבין אנשי תקווה חדשה. עולים שם פתרונות מפתרונות שונים, אבל מכל השאר שניים זכו עד כה לתשומת לב מיוחדת בשני המחנות. הרעיון הראשון שמסתובב שם הוא הגבלת הכהונה. בגוש הימין מניחים כי אם יציעו לסער, הוא יהיה מוכן לשקול חוק שיגביל את כהונתו של ראש הממשלה ובמסגרתו יחויב נתניהו ללכת הביתה כעבור כשנתיים.

הרעיון השני, שאף צבר תאוצה בימים האחרונים, הוא הפתרון "ראש הממשלה מטעם נתניהו". לפי הרעיון האמיץ הזה, נתניהו יישאר יו"ר הליכוד ויביא לאישורו של מרכז מפלגתו את המועמד מטעמו. לחברי המרכז יוסבר כי בשל המצב המורכב, בכיר ליכוד אחר שאינו נתניהו יהיה זה שירכיב את הממשלה ויעמוד בראשה בשנה וחצי הראשונות, ונתניהו ימונה לרה"מ חליפי על בסיס תיקון חוק יסוד "הממשלה", שהועבר בשנה שעברה לטובת הקמת הממשלה עם גנץ.

מקדמי הרעיון בגוש מאמינים שסער יהיה מוכן לחשוב על האופציה הזאת ברצינות. בינתיים שום רעיון מתוך השניים לא קיבל אישור רשמי. השניים אומנם שמעו את הרעיונות, אך ההבדל בין "לשמוע" ו"להסכים" הוא עצום, ולפי שעה לא ברור אם ניתן לצמצם את המרחק בשבוע וחצי שנותר לנתניהו עד לפקיעת המנדט.