ראיתי לאחרונה סרטון שבו ילדים בגיל 3 חונכו לשנאה מרעילת נפשות, והם שרים "ביבי רשע, ביבי רשע", בקולותיהם המתוקים. בשל ההנחיות, בל"ג בעומר הזה לא אמורות להיות מדורות בכלל, אבל כבר לא אתפלא, רק אכאב, אם מישהי יעלה בטיק טוק סרטון כמו זה שהוזכר לעיל ממדורת ל"ג בעומר כזו.
הלוואי שאצטרך להתנצל על הקטע הזה. הלוואי שיוכיחו לי שהסרטון שבו ילדים קטנטנים צועקים בקולות סופרן מתוקים של ילדים יהודים רכים: "ביבי רשע, ביבי רשע" - הוא מזויף. אבל אני חושש שזה אמיתי, ואף שיש ישראלים שרואים זאת כחמוד ואפילו כחינוך טוב. הושחתנו מאוד.
ישראל הגיעה למקום 20 בעולם בהכנסה לנפש. עוד הישג של תקופת שלטון נתניהו, תקופה ברוכת הישגים, אבל ישראל דרדרה את עצמה במו פתקיה ובמו ראשי שברירי מפלגותיה אל עבר סכנה מוחשית לאבד את ראש הממשלה נתניהו.
הבה ניקח לדוגמה שני ישראלים, נקרא להם מידד ומיטל. מידד ומיטל חוזרים לחיים. הם מחוסנים, חבריהם מחוסנים, כולם מחוסנים סביב, המדינה חזרה לפעול. המשפחה והחברים שוב נפגשים. הקורונה חלפה. להפתעתם, חלקם שרדו את מגיפת הקורונה גם מבחינה כלכלית.
מידד ומיטל די נהנים בעצם בישראל. אבל אז הם נבהלים, כי הם שומעים טון גערה מכל אמצעי התקשורת: "הלו, מי נהנה שם כשנתניהו בשלטון?". ישראלים רבים שואלים את עצמם כל הזמן: "איך אנחנו יודעים מתי מותר לנו לחוש שאנחנו נהנים? מהם כללי הזהירות? שמא, כאשר אנחנו נהנים וטוב לנו, זה עלול לשחק לידיים של ביבי". זו גם הסיבה שאסור בבתים מסוימים לומר את המילה "חיסונים". פויה ילד, לא מדברים ככה אצלנו. חיסונים זה ביבי. אתה אומר חיסונים ולא נזהר, וזה יפגע בדמוקרטיה ובשלטון החוק.
בימים אלה ביבי עומד למשפט, וזה מענג את שונאיו הרבים מאוד, הנה מקום שבו מותר לישראלים לומר שהם נהנים. עקבתי אחר עדות עד התביעה אילן ישועה עד תומה בתחילת המשפט. הייתי בטוח שהשופטים יגידו: "מה? זה מה שהבאתם? רכילויות מסדרון מהסוג שאנחנו עצמנו שומעים במקום העבודה שלנו כל החיים? רכילויות ששמענו גם במקומות העבודה הקודמים, טרם להיותנו שופטים, במסדרונות האקדמיה או הפרקליטות? זה מה שהבאתם לנו? תודה לכולם, המשפט הסתיים, כולם הביתה". אבל המשפט לא הסתיים. ההצגה ממשיכה והשחקנים ממלאים את תפקידיהם.
הדרישה היא שנתניהו יזוז אם המדינה חשובה לו. לא שסער, בנט, לפיד וליברמן יפסיקו להחרים ולבלבל את המוח, אם המדינה חשובה להם, ויצטרפו לממשלה בהנהגת נתניהו. זה יעשה טוב למדינה, אבל יעשה להם רע בתקשורת ורע באגו. באמת התלבטות רצינית. אני קורא את כל המאמרים, וכל מה שאנשים כותבים ברשתות נגד נתניהו וקורא את כל הטענות שנטענות בלהט, ואני עונה בלבי תוך כדי קריאה, בלא מעט תימהון: אבל זה לא נכון. נתניהו הוא בשר ודם ואין אדם מושלם, אבל מה הטעם להחליף אותו באדם בשר ודם אחר שגם הוא איננו מושלם?
כרגע המצב הוא ש־50.85% הצביעו לגוש שמתנגד באובססיביות לאדם אחד - לנתניהו. מצד שני, לגוש נתניהו הצביעו 49.15%. הפער בין השיעורים עלול לגרום להקמת ממשלה בלי הליכוד ובלי יכולותיו של נתניהו כראש הממשלה. יכול להיות שצריך להרים ידיים ולקבל את התבוסה הזו, שתגרום לדורות הבאים לתהות על תבונתנו. עם זאת, צריך להיות אופטימיים ולקוות. ייתכן שהממשלה של שונאי נתניהו, אם תקום, תגיע ל־50% מההישגים של ממשלות נתניהו. אני מגזים? אסור להיות כל כך אופטימי כי אז אתה עלול למצוא את עצמך כטיפש ותמים? גם 30% הצלחות זה טוב. כמובן לא הצלחות בסדר הגודל שהיינו רגילים לו: היחסים עם הודו, השלום עם האמירויות, עצירת המסתננים מאפריקה דרך סיני, העברת השגרירות האמריקאית לירושלים, העוצמה הכלכלית של ישראל, ומעל הכל הנס הבלתי ייאמן של חיסון ישראל לפני כל העולם.
אף אחד לא נאיבי לצפות שניתן להגיע שוב להישגים בקנה מידה כזה, מותר להסתפק בכך שלא תהיה הידרדרות במצב המדינה. הגוש שקורא לעצמו "גוש השינוי" שוכח שהוא לא ציין איזה שינוי. סביר מאוד שניווכח לצערנו מהר מאוד שההימור על השנאה נכשל, וקיבלנו את "גוש השינוי לרעה".