בפעם הראשונה בישראל, מפלגה קטנה עשויה לנהל את המדינה. זו איננה האלטרנטיבה הגרועה ביותר לנוכח הנסיבות, אבל האופן שבו מנהל הצמד בנט ושקד את המשא ומתן מדיף ניחוח אופורטוניסטי
הביטוי "תיקים אידיאולוגיים" מעלה בדפדפן החיפוש של גוגל תמונות של תיקים בעיצובים מעניינים ומגוונים, אף לא אחד מהם נראה כמו תיק אידיאולוגי. אלא אם כן מביאים בחשבון התנגדות, מטעמים צמחוניים, לתיקים עשויים עור.
מונח חדש נוסף ללקסיקון הפוליטי במסגרת חלוקת השלל השלטונית. אם לא די במאבק על ראשות הממשלה ובפלונטר הפוליטי שבשלב הזה רחוק מלהתכנס לקואליציה, למפלגת ימינה אצה הדרך לסמן טריטוריה לפני שסיכמה על קווי יסוד עם השותפות במחנה השינוי. זה לא חדש.
מאז ומעולם התנהל סחר מכר סביב איוש משרדי הממשלה עתירי הג'ובים וההשפעה הפוליטית. בהקשר הזה כמה מפלגות רשמו בטאבו תפקידים נחשקים - יהדות התורה אוחזת כבר שנים בוועדת הכספים, וש"ס התקבעה במשרד הפנים. המפד"ל הישנה התנחלה במשרד החינוך, ויורשיה שואפים לחזור לשם ולכבוש יעדים נוספים כמו משרד המשפטים, שהיה למחוז חפץ בעבור איילת שקד.
לא ברור איזו קואליציה תקום, אם תקום, אבל אפשר להניח במידה רבה של ודאות שגם הממשלה הבאה תִמְנֶה יותר מ־19 שרים כפי שנקבע בחוק יסוד הממשלה טרם בואה לעולם של ממשלת החילופים. כדי לרצות את כל חבריה, המוטציה הפריטטית יצרה יש מאין משרדים מיותרים. כך קמו המשרד לקידום וחיזוק חברתי, המשרד למשאבי מים, משרד ההשכלה הגבוהה והמשלימה, משרד הדיגיטל הלאומי ואפילו מונה שר במשרד הביטחון לנושאים אזרחיים וחברתיים. אגב, לאזרחי ישראל לא צמחה כל תועלת מהמשרדים החדשים, שאף לא שימשו סגולה לאריכות ימיה של הממשלה. להפך.
עכשיו נוספה למשוואה המסובכת גם דרישה לאיוש "תיקים אידיאולוגיים" הכוללת לכל הפחות את משרדי הפנים, החינוך והמשפטים. את המונח טבעה שקד. בנוסף לתמרון שיצניח את נפתלי בנט בראשות הממשלה היא מבקשת לשמור בידי ימינה תיקים ביצועיים, רוויי תקציבים וכוח ובעלי פרופיל ציבורי גבוה. מה עם תיק הבריאות, הכלכלה, הרווחה והצורך הדחוף לטפל באלימות בחברה הערבית? ומה באשר לחשיבותם של תיק התחבורה ומשרד האנרגיה? האם כל אלה אינם תיקים אידיאולוגיים? כך או אחרת, הסיסמה "לא קורונה - לא מעניין" הושלכה לפח האשפה של הבטחות בחירות ריקות מתוכן.
מה יש בתיקים האידיאולוגיים? ובכן, מינוי שר משפטים נמצא בליבת המאבק הפוליטי היצרי שהתגלגל שלשום לפתחו של בג"ץ, ואין צורך להכביר מילים על הסיבות שהובילו לכך. משרד הפנים חולש על השלטון המקומי, על רשות ההגירה והאוכלוסין ועל ועדות התכנון הקובעות מדיניות בנייה ופיתוח. משרד החינוך שולט על תוכניות הלימודים ומופקד על מיליוני תלמידים, סטודנטים ומורים. אכן כר נרחב להשפעה אידיאולוגית. השאלה היא אם כך ראוי.
בפעם הראשונה בישראל, מפלגה קטנה עשויה לנהל את המדינה. זו איננה האלטרנטיבה הגרועה ביותר בתוקף הנסיבות, אבל האופן שבו מנהל הצמד את המשא ומתן מדיף ריח אופורטוניסטי. ימינה, בראשות בנט ושקד, אחוזת בולימיה פוליטית. "פורום שופינג" שהם עושים בין נתניהו ללפיד, והדרישות המפליגות, תוך ניצול מעמדם כ"לשון מאזניים", יכולים להיחשב עורמה פוליטית תוך מינוף מקסימלי של הכוח האלקטורלי שבידיהם. מן הצד האחר, התעקשותם להחזיק בנתחים גדולים של עוגת השלטון עלולה להיחשב חזירות פוליטית של ממש. על הרבה פחות מזה, החרדים הואשמו בעבר בסחטנות פוליטית.
אין ויכוח על כך שהימין בישראל זכה ברוב מובהק בכנסת, אבל במציאות הפוליטית שבה הוא אינו יכול להרכיב ממשלת ימין על מלא, בנט ושקד חייבים לנהוג בצניעות ולכבד גם את שותפיהם משמאל, המייצגים ציבור שווה או גדול מציבור הבוחרים של ימינה. נפלה בחלקם הזדמנות יוצאת דופן, אולי חד־פעמית. במקום לחמוד לעצמם תיקים אידיאולוגיים, מוטב שייזכרו באמירה המפורסמת על עולם התיאטרון שכוחה יפה גם בפוליטיקה: "אין תפקידים קטנים, יש רק שחקנים קטנים".