השבוע אני רוצה לדבר על דבר טוב שנטע בי תקווה שאכן קיימת פתיחות גדולה יותר בציבור ונכונות להכלת השונה. אצל רוב האנשים יש התאמה בין הזהות המגדרית הפנימית לבין הגוף ואברי המין שאיתם נולדו, אבל אצל 2%־3% מהאוכלוסייה קיימת מגיל צעיר תחושה שהם נולדו בגוף שלא מתאים לחוויה הרגשית שלהם. הם חשים בתוכו כנשים בעוד שגופם גברי, או להפך. חוויה זו של אי־התאמה, הקיימת בעוצמות שונות, לרוב אינה באה לידי מימוש, ואנשים אלה חיים בתחושת פספוס ותסכול כל ימי חייהם. בני אדם שהוגדרו כבעלי מגדר מסוים בעת לידתם לפי אברי המין, וחונכו להיות כפי שנולדו. החברה מכירה אותם כילדים או כילדות, והם מרגישים שהחיים עוברים לידם והם אינם מגשימים או מממשים את עצמם ואת מיניותם.
הזהות האמיתית של המגדר נקבעת על פי התחושה הפנימית של האדם ולא לפי אברי המין שלו. חלקם שייכים לקהילת הלהט"ב ורק חלק מהם, הטרנסג'נדרים, "מעז" לצאת מהארון הרגשי שלו ולשנות את מראהו. לפי הערכה של ארגון אמנסטי אינטרנשיונל מ־2017, באיחוד האירופי חיים כמיליון וחצי טרנסג'נדרים, ולפי הערכה אחרת המספר דומה בארצות הברית.
השבוע חשף שגיא ברמן המשמש כשופט בליגת העל ובלאומית כי הוא נמצא בתהליך התאמה מגדרית וכי מעתה היא נקראת ספיר ברמן. שימחה אותי תגובת איגוד השופטים ותגובת השחקנים, שתמכו בה תמיכה מלאה. התקשורת בירכה את ספיר על הצעד האמיץ, במיוחד בתפקידה ה"מאצ'ואיסטי" כשופטת כדורגל. ההערצה האמיתית מגיעה לה על שבגיל 27 החליטה לממש את עצמה, את תחושותיה, לחשוף דבר שאינו קל, ולעשות מעשה לטובת עצמה וגם לטובת רבים שמרגישים שנולדו בגוף הלא נכון, אבל מתקשים, לא מעיזים ומפחדים ללכת עם נטיית לבם.
דרך קשה עוברים טרנסג'נדרים שבדרך כלל מתחילים לחוש את תחושותיהם כבר בגיל 5, 6. אנחנו כחברה אמורים לקבל אותם, להבין אותם ולתמוך בהם. זכותו של כל אדם לחיות לפי תחושותיו ולפי הזהות המינית שלתחושתו מגדירה אותו, וחובתנו לכבד כל אחד ולקבל אותו ואת הבחירה שלו.
משמח לראות איזו דרך משמעותית עברה החברה שלנו בהבנתה שאפשר לקבל את השונה במקום להוקיע אותו ולהישאר במקום הנוח של קבלת הדומה. כל הכבוד לספיר, שבאומץ לב גדול ומתוך העמדה שלה בחברה נותנת תקווה לבני נוער רבים המתקשים להתמודד עם מצבם.