1. הדרך השלישית
אין ספק שאחד מסממני המשבר החוקתי שאליו נקלענו השבוע קשור בהחלטתו של בנימין נתניהו למנות שר משפטים בניגוד לחוק. בכך הוא עלול ליצור את העילה הציבורית להביא במו ידיו את קץ שלטונו. נתניהו הבין באיחור את הנזק הפוליטי העצום שהמהלך גרם לו, התקפל במהירות והסכים בסופו של דבר לחזור ולמנות לתפקיד את בני גנץ.
הנה לכם שכר לימוד נוסף, ובחינם, לכל פוליטיקאי מתחיל שצריך להפנים שכדי לבצע עסקים פוליטיים עם נתניהו אין די בערבות של אריה דרעי, או בהסכם קואליציוני הדומה לזה שבזמנו נחתם עם משה כחלון. קבלת צ'ק פוליטי מנתניהו מחייבת המתנה עד לפירעונו הסופי בבנק. נתניהו הפך למה שמכונה בבנקים "לקוח מוגבל".
בשבוע הבא יפוג המנדט שניתן לו להקמת ממשלה, אלא שאצל נתניהו לעולם אי אפשר לדעת מתי ואיך זה ייגמר. כעת קיימות שלוש אפשרויות: הראשונה, הנראית כעת בלתי אפשרית, היא קואליציה בראשותו, השנייה היא הליכה לבחירות חמישיות, והשלישית היא הקמת ממשלת שינוי־פינוי־בינוי. בימים כתיקונם מדובר באפשרות לא סבירה, אלא שהימים האחרונים אינם כתיקונם.
בלתי אפשרי למצוא בימים כתיקונם מכנה משותף בין נפתלי בנט ואביגדור ליברמן למנסור עבאס מרע"ם. ומה המכנה המשותף בין גדעון סער לניצן הורוביץ, ובין מרב מיכאלי לאיילת שקד? בנושאי שטחים, ביטחון פנים, היחס ללהט"ב או יחסי עבודה, הפערים תהומיים. בכל אחד מהנושאים הללו כל אחד ממרכיבי קואליציית השינוי חושב בדיוק הפוך משותפיו.
אז מה בכל זאת משותף? ובכן יש לא מעט כאלה, אבל העיקרי נעוץ בשם שהמציא יאיר לפיד, והוא "ממשלת שינוי". זאת תהיה רחוקה מלהיות ממשלה של ימין ושמאל. זו תהיה ממשלה שתטפל "בחיים עצמם", מונח שנתניהו עצמו המציא. ממשלה שתאחה את הקרעים בין חלקי החברה בעבודת יסוד מעמיקה.
ללא קשר לשאלות ימין ושמאל, קיימות עדיין בעיות שוטפות, שהשלמת הטיפול בהן תצדיק קדנציה שלמה של ארבע שנים. בראש ובראשונה מדובר בצורך באישור תקציב מדינה דו־שנתי וביישום רפורמות ארוכות טווח. תקציב המשכי המבוסס על הנחות עבודה מ־2018 הוא פייק תקציב. הוא מונע יישום סדרי עדיפויות ממשלתיות, אינו מאפשר הזרמת תמיכות כספיות לגופים שבאמת זקוקים לכסף ומונע רפורמות.
האיש המתאים לתפקיד שר האוצר הוא אביגדור ליברמן מישראל ביתנו, שכבר הוכיח את עצמו כאיש ביצוע במשרד התשתיות. ליברמן מודל 2021 הוא נתניהו מודל 2003. הוא לא יהסס לקצץ בתקציבי הישיבות ובקצבאות הילדים, ויקבל החלטות על בסיס ענייני בלבד. הוא גם יעשה צעדים בתחום המיסוי (כמו ביטול פטורים ממס), שהמתינו בצנרת במשק שנים משיקולים פוליטיים לא ענייניים. אגב, בניגוד לישראל כ"ץ, הוא לא יהיה לעומתי ביחס לפקידי האוצר (או היועץ המשפטי של האוצר), וייטה לקבל את דעתם של אנשי המקצוע.
אתגר נוסף לממשלת השינוי הוא החובה לאייש עשרות משרות שאינן מאוישות, כמו מנכ"לים קבועים למשרד האוצר ולמשרד המשפטים, בעלי תפקידים במשרד התקשורת (שאושרו אבל הממשלה תקעה אותם), מנהל לרשות החברות הממשלתיות ועוד.
מה שעוד תקוע וזקוק לחילוץ הוא הטיפול ביציאה ממשבר הקורונה וחזרתם לעבודה של מאות אלפים שיצאו לחל"ת. נשיא ארגוני העצמאים רועי כהן בשיתוף רו"ח אורי בארי וירון גינדי, נשיא יועצי המס, נפגשו השבוע עם הנגיד פרופ' אמיר ירון וצוותו. במערכת הפוליטית אין עם מי לדבר.
פרופ' ירון נחשף לחדשות מהשטח שהפתיעו אותו – בין היתר, המשך הקריסה של עסקים קטנים ועצירת תקציבים במשרד החינוך המונעת מאלף בעלי מקצוע עצמאים לחזור לעבודה. מתברר שכל היוזמות שהובטחו לעצמאים, ובכלל זה תשלום דמי אבטלה או "חנינה פיננסית" לבעלי עסקים, נותרו על הקרח.
גם בשוק הנדל"ן ממתינים לפתרון בעיית מחירי הדיור שהמריאו בשנות ממשלות נתניהו (מאז 2009) בלא פחות מ־120%. עד היום שמענו רק תירוצים והבטחות, אבל בשטח הקבלנים ממשיכים לצחוק. ממשלת השינוי הינה קבלן הפינוי לממשלת המחדל, ויפה שנייה אחת קודם.
2. הנדל"ן כמנוע צמיחה
אחת הסיבות העיקריות לעליות בשוק הנדל"ן בכלל ובשוק הדיור בפרט היא המחסור בהיצע קרקעות זמין. הפקקים במינהל מקרקעי ישראל, שגרועים מאלה שבנתיבי איילון, גורמים להאטה בקצב התחלות הבנייה. זה בדיוק התפר שאותו מנצלים גופים מסחריים ותיקים כדי לרענן את תיק נכסי הנדל"ן. ניהול נבון של תיק הנדל"ן יכול לעתים להציף תועלת עסקית אפילו יותר מהפעילות המסחרית השוטפת.
קבוצת דלק, בבעלות הקבלן לשעבר יצחק תשובה, הייתה מהחברות המסחריות הראשונות שגילו את הפוטנציאל, וכבר ב־2003 פיצלה את פעילות הנדל"ן לחברה נפרדת. חברת האנרגיה פז הצטרפה לטרנד ממש בימים אלה. פז, שבבעלותה 106 נכסי נדל"ן (כולל תחנות דלק) בשווי 1.7 מיליארד שקל, תפצל את פעילות הנדל"ן המניב, ולשם כך שכרה את לאומי פרטנרס על מנת שתסייע לה לגייס שותף אסטרטגי.
שופרסל, בניהול איציק אברכהן, פיצלה לפני כמה שנים את פעילות הנדל"ן שלה והקימה חברה שמטרתה יצירת ערך באמצעות רכישת נכסים והשכרתם. לחברה נכסים (כולל סניפי סופר ומרכזים מסחריים) בשווי 2.2 מיליארד שקל והכנסות שנתיות בהיקף 180 מיליון שקל.
שופרסל יוזמת בימים אלה הקמת מגדל בן 35 קומות, שיכלול 40 אלף מ"ר מסחר ודירות קטנות של 50 מ"ר. הוא יוקם ליד מגדל משרדים בן 26 קומות הנבנה בסמוך לצומת כפר סבא-רעננה.
אלו הן דוגמות ספורות לחברות עסקיות שהפכו את פיתוח נכסי הנדל"ן למנוע צמיחה חשוב. אלא שחברות מסחריות רבות, עתירות נכסים אף הן, התעלמו מהטרנד והסתפקו בניצול הגאות בנדל"ן למימוש של נכסים באופן נקודתי וללא ראייה אסטרטגית. הראשונים היו הבנקים, שהחלו לפני כחמש שנים בתהליך התייעלות שכלל מימוש מואץ של נכסי נדל"ן, ובעיקר סניפים ומרכזים עסקיים.
בנק לאומי, שמאז היוזמה להקמתו על ידי חוזה המדינה הרצל צבר נכסים במיליארדי שקלים, היה שחקן בולט בתחום, אבל לא רק הוא. לפני כארבע שנים מכר בנק מזרחי טפחות את שמונה קומות ההנהלה שלו בבניין מגדלי אביב ברמת גן לקרן סלע קפיטל. חברת התקשורת בזק, מסיבות של צורך בשיפור תזרים המזומנים, מכרה נדל"ן במאות מיליוני שקלים, אבל ללא אסטרטגיה ארוכת טווח.
מהלך דומה של חיסול סניפים ונכסי נדל"ן בוצע על ידי חברת הדואר. ויש מוסדות ציבור שמחזיקים עדיין בתיקי נדל"ן בהיקפים עצומים ומנוהלים כמו חשבונות בנק ללא תנועה. קופות החולים, ובראשן כללית הוותיקה, הן דוגמה מצוינת. גם תנובה נמצאת באותה סיטואציה, אם כי שם ההחלטות יותר עסקיות.
מדוע לא לנצל את הטרנד ולהשביח באמצעות טיפול מקצועי נכסים ששוויים נאמד במיליארדי שקלים, במיוחד באזור תל אביב והמרכז? עדיין לא מאוחר. היצע הקרקעות הפרטיות בישראל מוגבל וימשיך להיות מוגבל. האוכלוסייה גדלה וצורכי השוק רק הולכים ומתרבים. לצד הפעילות השוטפת, לגופים מסחריים וציבוריים עתירי נכסים מומלץ להקים במהירות חטיבות נדל"ן שכל תכליתן תהיה להשביח נכסים.
3. הכוח הנשי
הידיעה התעסוקתית המעניינת של השבוע נוגעת להחלטתה של יפעת אורון, מנכ"לית לאומי טק, לפרוש מהבנק לטובת הובלת קרן ההשקעות בטכנולוגיה של קרן בלקסטון בישראל. עד היום פעלה בלקסטון באמצעות דני גילרמן. כעת מוקם משרד ישראלי שבראשו תעמוד אורון.
אורון, שלא הצליחה כנראה לשבור את תקרת הזכוכית בבנק, חיפשה את דרכה החוצה. לצורך העניין היא לא הייתה צריכה ללכת ללשכת העבודה. את אורון הכרתי מקרוב לפני שבע שנים, זמן קצר לאחר מינויה לתפקיד. מדובר באשת עסקים שאפתנית, בעלת אינטליגנציה רגשית גבוהה, מקצוענית, שמחוברת לענף לא רק בישראל אלא גם בזירה הבינלאומית.
משפחת אורון היא מראשונות היזמיות בענף ההייטק, ואביה יורם אורון היה מיזמי קרן ההון סיכון ורטקס. בלאומי לא השכילו להציע לה קידום נוסף בסולם הדרגות. גם התמורה הכספית שקיבלה עבור עבודה הייתה נמוכה ביחס לפוטנציאל ההשתכרות שלה.
מבחינת הכוח הנשי העולה, אורון אינה היחידה. מגבלות השכר בבנקים דחפו לשוק הפרטי גם את מנכ"לית לאומי לשעבר רקפת רוסק עמינח וגם את מנכ"לית דיסקונט לשעבר לילך אשר טופילסקי, שעושה חיל כשותפה מנהלת בקרן ההשקעות פימי וכבר שובצה בתפקידי ניהול בחברות שבהן משקיעה הקרן.
רוסק עמינח החליפה את הניהול השמרני בלאומי והצטרפה לפני כשנתיים לקרן הפינטק של TEAM 8 בניהול יובל טל ורונן אסיא. במקביל חברה לחברת ספאק, שגייסה 300 מיליון דולר, ולפני כחודש השלימה מיזוג עם רשת מכוני פיזיותרפיה בשווי 2.5 מיליארד דולר.
ולבנקאית נוספת אחת: המפקחת על הבנקים לשעבר חדוה בר הצטרפה בימים אלה לענקית הפינטק איטורו כמשנה למנכ"ל. היא תתרום מניסיונה העצום בתחום הבנקאי־רגולטורי.
תופעה דומה של כוח נשי עולה קיימת גם בשוק הביטוח התוסס עם מיזמי אינשורטק. ליברה, לדוגמה, הוקמה על ידי אתי אלישקוב, שפרשה מתפקיד מנכ"לית הכשרה ביטוח.
המכנה המשותף לתופעה ברור: מנהלות נוטשות את המערכת הבנקאית המסורתית והמחבקת על שלל המגבלות הרגולטוריות - לטובת חוסר הוודאות אך שפע ההזדמנויות של עולם ההייטק והפינטק. עולם שבו אין מגבלות שכר, אין ועדים, הרגולציה אינה חונקת, ואין שום אפליה על בסיס מגדרי.
הדבר היחיד שהנשים צריכות להוכיח בעולם החדש הוא כישרון נטו. מובן שאורון, רוסק עמינח, אשר טופליסקי וכל האחרות עושות עבודה מצוינת. מבחינת אינטליגנציה רגשית, חלקן אף עולות בהרבה על מנהלים מהמין הגברי המוכרים לי אישית.
לדיבורים על אפליה מגדרית, תקרות זכוכית ואפליית שכר אין אחיזה במציאות ככל שמדובר בענפי הטכנולוגיה. אם אכן קיימים מקרים כאלה, הם ממוקדים רק במקומות שבהם הקשרים, הקומבינות ושיטת ה"שמור לי ואשמור לך" חשובים בהרבה מהכישורים.
4. סימני בועה
אתמול נסגר יום המסחר האחרון בבורסה לשליש הראשון של 2021 (חודשים ינואר־אפריל). שוקי המניות ממשיכים לשבור שיאים. מדד מניות ת"א 35, המדד המוביל בבורסה, מסיים את השליש בעלייה של כ־9%. מחזור המסחר היומי במניות גדל ב־5% בהשוואה לשליש הקודם והסתכם ב־2 מיליארד שקל.
במנורה מבטחים, המנוהלת על ידי יהודה בן אסייג, יש סימני דאגה. שאלתי אותו אם מתפתחת כאן בועת מחירים. "שוק ההון סגר את השליש הראשון בתשואות חיוביות גם בארץ וגם בעולם, וזה מתבטא בכל המדדים המובילים. שוק ההנפקות תסס ורתח, ובחלק המקרים ניתן לזהות ניצני בועה. בחלק מהחברות מתחיל להסתמן ניתוק בין השווי הכלכלי לשווי הבורסאי של המניות. בחלקים מהסקטורים שווי המניות גבוה מהשיאים שהיו ערב משבר הקורונה", הוא משיב.
מנורה מבטחים מנהלת קופות גמל, קרנות השתלמות פנסיה ופוליסות ביטוח בהיקף 270 מיליארד שקל. מדי חודש מזרימים העמיתים 1.5־2 מיליארד שקל. השקעת סכומי עתק כאלה בשוק כל כך סוער היא אתגר של ממש. חלק מהכסף מוזרם אומנם לאיגרות חוב מיועדות שמנפיק האוצר, אבל מרביתו בשוק החופשי. שיעור ההשקעה במניות כבר מגיע ל־30%־40% - כפול מהיחס לפני 15 שנים בלבד.
לכן, יותר ויותר השקעות של הקבוצה נעשות בנכסים לא סחירים שאינם קשורים לבורסה. השבוע פורסם שמנורה תהיה חלק מקבוצה הכוללת את אפקון ומגדל בהשקעה באנרגיה ירוקה. מנורה גם בוחנת השקעה בגדות ביוכימיה, בשיתוף קבוצת משקיעים הכוללת את חן למדן ומשפחת פתאל.
אתמול סגרה הבורסה את השליש הראשון של 2021. איך אתה מגיב לסימני הבועה?
"הבועה המסתמנת מחייבת סלקטיביות ובררנות בהשקעות. אנחנו מרגישים את התופעה בעיקר בחברות ההייטק שבחלקן אין הצדקה כלכלית להשקעה. אני לא טוען שהשוק כולו הוא בועה, אבל אפשר לזהות לא מעט מקומות בועתיים, ובשבועיים האחרונים המחירים אכן מתוקנים כלפי מטה".
"בחירת ההשקעות הופכת להיות מורכבת בגלל הריבית הנמוכה והקושי להשיג תשואות סבירות באפיקים הסולידיים. אין ברירה אלא להשקיע גם במניות, אבל צריך להיות סלקטיביים. כמשקיע מוסדי גדול אנחנו נאלצים ללכת להשקעות לא סחירות, כולל איגרות חוב והלוואות לגופים עסקיים".
איך בכל זאת אתה מסביר את המשך העליות בבורסה, כשבחלק מהמקרים יש חברות הנסחרות במכפיל רווח של 30?
"בשוק ההון הכל יחסי. ביחס לרמות המחירים ההיסטוריות שוק המניות אכן יקר, אבל ביחס לחלופות באפיקים הסולידיים המניות עדיפות במקרים לא מעטים. שוקי המניות מתנהגים בצורה שונה ממה שהכרנו בעבר. מרווח הזמן בין משבר בבורסה לבין היציאה ממנו הופך להיות קצר מאי־פעם".
"שוק ההון גם מתקן את רמת המחירים הרבה יותר מהר. לו משבר הקורונה היה מתרחש לפני 40 שנה, זמן התיקון היה הרבה יותר ארוך. המידע הכלכלי מופץ בזכות הטכנולוגיה והרשתות החברתיות הרבה יותר מהר, וגם נוצרות הזדמנויות השקעה. כמו כן, העברת כספים בין קצוות העולם מתבצעת היום תוך שניות. גורם נוסף הוא הריבית הנמוכה והגידול המשמעותי בכמות הכסף".
אבל סיפורי הריבית והכסף הם זמניים. ישנו גם עניין האינפלציה.
"אני מסכים שהכסף הגדול נשפך עדיין לשווקים, ושיש כסף שחולק לציבור. מדובר לא רק במענקים אלא גם ברכישת איגרות חוב על ידי הבנקים המרכזיים. זו עננה לטווח הארוך, כי בסוף הציבור יצטרך להחזיר את הכסף. עננה שנייה הם הלחצים האינפלציוניים. מחירי חומר הגלם והנדל"ן מתייקרים, ועלולה להיות אינפלציה מתגברת. עננה שלישית היא הריבית הנמוכה מאוד, ויש סימן שאלה עד מתי. האינפלציה וכמות הכסף צריכות בסופו של דבר להביא להעלאת הריבית".
"מתי זה יקרה זאת שאלה גדולה מאוד. בנק ישראל רוצה להמתין כי עדיין לא יצאנו לגמרי ממשבר מהקורונה ויש מקום לצעדי סיוע נוספים, למרות החשש להתפרצות אינפלציונית, אבל לדעתי הריבית בסופו של דבר תעלה".
אז בינתיים אתם מחסנים את עצמכם עם יותר ויותר השקעות לא בורסאיות.
"בהחלט זאת המגמה. מדובר בהשקעות ישירות בנדל"ן, בחברות תעשייתיות ובהייטק. על הפרק עומדות הרבה מאוד השקעות, ומה שהתפרסם בתקשורת הוא חלק קטן מאוד. בצנרת ההשקעות יש פרויקטים בתשתיות, בפארמה ובתוכנה. אנחנו גם מנצלים את רשת הביטחון שנתן האוצר על השקעות בהייטק באמצעות סעיף 43. רשת הביטחון מעניקה הגנה של עד 40% מערך ההשקעה. כגוף מוסדי יש לנו אפשרות להשקיע 240 מיליון שקל והתחלנו להשקיע בחברות העונות על הקריטריונים".
"בתחומי התשתית, המדינה לא עשתה לדעתי מספיק כדי לרתום את הגופים המוסדיים לתחום, הכולל השקעות בכבישים, ברכבות, במכוני התפלה ובתחנות כוח. גם כאן נדרשת מסגרת משפטית שתדע לחבר את הפרויקטים למימון האפשרי, כולל תשואת מינימום".
מה בנוגע להשקעות בחו"ל, האם יש להן עדיין "אפיל"?
"יש מקומות שעדיין שווה להשקיע בהם. זה לא סוד שהנדל"ן בישראל מניב בגלל עליות המחירים שיעורי תשואה נמוכים מאוד. בחלק מהמקומות בעולם ניתן למצוא הזדמנויות השקעה עם תשואות טובות יותר. אנחנו מגיעים לחו"ל באופן זהיר ומדוד. העדיפות שלנו היא בארה"ב ומערב אירופה, שם השווקים מוסדרים מבחינת רגולציה. אנחנו לא משקיעים לבד, אלא בדרך כלל מצטרפים לגורם מקצועי מקומי עם מוניטין וותק שמכיר את הסביבה העסקית - וחוברים אליו. ממש בימים אלה אנחנו בוחנים השקעות נוספות".
איך אתה מסכם את שנת הקורונה מבחינת שוק הביטוח?
"השנה האחרונה הייתה מאתגרת מאוד. כמות תאונות הדרכים ירדה בגלל הירידה בנסיעות, ורמת הגניבות ירדה בגלל הסגרים. כמובן שהמצב משתנה בשבועות האחרונים, ואת זה מרגישים בפקקים בכבישים. תחום ביטוחי הרכב דווקא נהנה מהשפעות הקורונה, שאפשרה לתת הנחות, להוריד מחירים ולהגביר את התחרות. המצב ב־2021 יהיה מורכב יותר, מפני שיש כבר הרעה מבחינה עסקית בכמות התאונות והתביעות, וצריכים להיות זהירים בהתנהלות".
"אנחנו מתמודדים עם תחרות בכל תחומי הביטוח, ובמיוחד בענף הרכב, מצד החברות הקטנות, הגדולות והדיגיטליות, ואת זה רואים בגידול משמעותי בהיקפי הפרסום. גם דמי הניהול בגמל ובהשתלמות ממשיכים לרדת בגלל התחרות. נהיה חייבים להיות יותר יעילים וזהירים. אנחנו מאפשרים לעובדים המעוניינים בכך לעבוד יומיים בשבוע מהבית. בזכות הקורונה מתברר שאפשר לחיות עם זה ולחיות לא רע".