לצה"ל יש לעתים הרגל מגונה, שבא לידי ביטוי במיוחד במהלך מבצעים צבאיים, כאשר הוא בוחר לתאר כיצד הצד השני אמור להרגיש. לדוגמה: "חמאס לא ציפה לעוצמת תגובה כזו, אם היה יודע איך נגיב, לא היה יורה לירושלים. אנחנו מתחילים לראות סדקים, חוסר שביעות רצון בקרב התושבים בעזה".
אמירות כאלה הן בעייתיות, בטח נוכח טעויות הקונספציה והפערים בניתוח משמעויות המודיעין של צה"ל בחודשים שקדמו למבצע בעזה. רק לפני שבועיים כתבנו בטור זה "כאשר ישראל מתקרבת לעימות מול הרצועה 'אין לחמאס אינטרס בהסלמה בעזה' הוא אולי אחד המשפטים השגורים ביותר בפי בכירי מערכת הביטחון בשנים האחרונות".
כמובן שלמתן מענה לסוגיות הכלכליות בעזה יש משמעות כגורם מייצב, אבל משקפי הראייה המערביים שבהם ניתח המודיעין הישראלי את המתרחש ברצועה בשנים האחרונות לא זיהו את הגורמים האחרים ולא נתנו את התמונה הרחבה. בשנים הללו חמאס המשיך להתעצם מבחינה צבאית, והקונספציה שלפיה הוא אינו מעוניין בעימות צבאי, רק בגלל שיקולים פרגמטיים של יציבות כלכלית ורווחה - קרסה.
מי שיורה רקטות לעבר ירושלים, בשיאה של הסלמה ביטחונית במזרח העיר ובהר הבית כנראה מבין שזו הכרזת מלחמה והיה מוכן לכך כמהלך פתיחה, תוך שהוא מבין את המחירים שישלם. עזה משלמת מחיר כבד מאוד וייקח לה זמן להשתקם, כשאזרחיה יישאו במחיר של החלטות ההנהגה - אבל זה בדיוק העניין עם ארגוני טרור קיצוניים ודתיים. מה שעבורנו נראה מעשה של טירוף, הוא המהלך הנבחר של הצד השני למימוש אינטרסים אחרים. את זה מערכת הביטחון לא קראה, ולפחות עכשיו כדאי שתשמור על צניעות בהערכה שנותנים אצלנו כיצד חמאס תופס את המערכה עד עכשיו.
צה"ל נכנס בצורה לא טובה לסבב ההסלמה הזה, ולאחר סיום המבצע יהיה צורך בתחקיר מעמיק שיבדוק את פערי המודיעין, הקונספציות המוטעות לגבי האויב ותפיסות מבצעיות בהתאם. עם זאת, ימי הלחימה האחרונים כבר עומדים בסימן של שיפור באפקטיביות המבצעית, ולצה"ל, לשב"כ ולחיל האוויר יש גם הרבה הישגים ופעולות מוצלחות בשטח. דוגמה לכך היא סיכול מהלך הפתיחה של הכוח המיוחד של חמאס, א־נוח'בה, שבשתי מנהרות התקפיות תכנן לפשוט ולבצע פיגוע ראווה נגד כוחות צה"ל באזור המכשול. באמצעות טכנולוגיה ומודיעין זה הסתיים בהפצצת המנהרות, ובצה"ל מעריכים כי נהרגו לפחות 15 מחבלים שנלכדו בתוך המנהרות.
לסרטוני הפצצת המנהרות שהפיץ דובר צה"ל יש גם ערך תודעתי, ולצד ההצלחה המבצעית הזו, אוגדת עזה מחזיקה עד כה את קו ההגנה בצורה טובה, מלבד אירוע אחד, בתקרית הנ"ט בנתיב העשרה שבו נהרג סמ"ר עומר טביב ז"ל. בכוונת חמאס להמשיך לנסות לבצע פעולות קומנדו ולחפש את הטעות הבאה של הכוחות בשטח. נראה כי לפחות בשלב הזה, במציאות החדשה של המכשול החדש בין ישראל ועזה, הוא מתקשה בכך, ולכן לצד ירי הטילים - הוא שולח הרבה יותר חוליות נ"ט בניסיון לפגוע בכוחות צה"ל הפרוסים לאורך הגבול.
בדיוק כאן נכנס לתמונה תא התקיפה של אוגדת עזה, שמכונה בצה"ל חופת אש, שבינתיים מפגין יעילות רבה ומספר חוליות הנ"ט הגבוה שהצליח לסכל מעיד על כך.
בנוסף לכך, גם לחיסולים הממוקדים של בכירי חמאס השבוע, אם יימשכו כמגמה בימים הקרובים, יש חשיבות רבה. מבצעי החיסול של מפקד החטיבה הצפונית של חמאס ובכירי המחקר והפיתוח של אמצעי הלחימה - התאפשרו באמצעות יכולת חדירה מודיעינית מרשימה של שב"כ וביצוע מקצועי ומדויק של חיל האוויר. באותה תקיפה הופצצו בו־זמנית כמה מטרות תשתית מיוחדות, שבהן נהרגו למעלה מ־20 פעילי חמאס, כולל בכירים רבים. במערכת הביטחון מעריכים כי לצד השני נעדרים לא מעטים מתקיפה זו.
בעיה במטרות התשתית
אחד המבחנים המרכזיים של הצבא בימים הקרובים יתבטא בהתמודדות ההתקפית עם מערך הרקטות של חמאס. כאן אין אשליות. לא תהיה יכולת לעצור את הרקטה הבודדת ואף לא קרוב לכך, אבל האתגר הוא לפגוע במרכזי השליטה והתיאום של חמאס, לשחוק את יכולותיו להמשיך ולנהל את תוכניות האש שלו בקצב, בזמנים ובעיתוי שהוא קובע. בצה"ל סבורים כי קיימים סימנים ראשונים של שחיקה, אך רק הימים הקרובים יצביעו אם אכן מדובר במגמה משמעותית, כי בינתיים לחמאס יש יכולת גבוהה לנהל בתנאים הללו מערכה, גם לאורך זמן.
אבל מעבר לפעולות שמתרחשות בשטח ולמבצע שמתנהל, חייבת להישאל השאלה - מה למעשה מטרת ישראל במבצע שומר החומות? מהי תכלית הפעולה? מהו ההישג הנדרש? התשובות לא לחלוטין ברורות. הרתעה, החזרת המצב לקדמותו, יציבות ושקט ארוך טווח – אלה הן המטרות שבדרך כלל ישראל מגדירה לעצמה, מה שלא עבד בשנים האחרונות, שבהן חמאס המשיך להתעצם.
בתוכניות השונות שהציג בעבר בנוגע לעזה, נהג הרמטכ"ל אביב כוכבי לומר שבכל מודל, הדבר המשמעותי ביותר הוא שארגוני הטרור ילכו הרבה מאוד שנים אחורה - בכמות הרקטות שתישאר להם, במשגרים התת־קרקעיים, במפעלים שיושמדו, בחדרי המצב וכמובן בפגיעה בצמרת הבכירה של הארגונים, ובעוד הישגים שניתן למדוד באמצעות המודיעין שיש לצה"ל.
ישראל לא ביקשה מבצע בעזה בעיתוי הזה ויש לו מחירים כבדים, והאירועים החמורים שמתרחשים בישראל לא מקילים את המשך הניהול שלו בתנאים אלו. את המבצע הזה לא ניתן יהיה לסגור במשפטים בנוסח "שקט תמורת שקט" ובהבטחה כי השבנו את ההרתעה לדרום. כי עם ארגון טרור קיצוני ודתי כמו חמאס, למושג הרתעה לא תמיד יש משמעות.
הפעם צה"ל צריך להביא הישגים של ממש בשטח, שיפגעו ביכולות המבצעיות של חמאס בצורה דרמטית וגם יקשו עליו לשקם אותן בהמשך, במיוחד לאור העובדה שכיום הגבול בין עזה ומצרים, שפעם היה אוטוסטרדה פרוצה להברחת אמצעי לחימה, סגור טוב יותר בידי המצרים.
מישיבת הקבינט המדיני־ביטחוני האחרונה יצא המסר כי הדרג המדיני אישר לצה"ל לעלות מדרגה נוספת בתקיפות מעזה. אין לאמירה הזו כרגע הרבה ערך. לצד הצלחות מבצעיות וחיסול בכירים וחוליות ירי, מסתמנת בעיה בכל הקשור לתקיפות מטרות התשתית. השמדה של רבי־קומות, גם אם יש בהם משרדים של חמאס, פגיעה במשרדי ממשלה, בנקים ובתי הבכירים - תרומתן לפגיעה ביכולת המבצעית של חמאס היא פחותה, והיא מכוונת יותר להיבטים של הרתעה ותודעה.
אם בצה"ל סבורים שלעובדה שלמג"ד בחמאס לא יהיה בית לחזור אליו תהיה השפעה על היכולת המבצעית או המוטיבציה לעימות הבא, לא קראו כנראה את ספרי ההיסטוריה של העימות המתמשך בשני העשורים האחרונים.
היעדים האמיתיים של צה"ל נמצאים במקומות שהרבה יותר קשה לאתר ולפגוע בהם. במהלך הפתיחה תקף חיל האוויר 31 אתרים לייצור אמל"ח, מעבדות לפיתוח טכנולוגיות מתקדמות ועוד. צה"ל צריך להמשיך לפגוע במטרות הללו על מנת להביא הישג מבצעי, שחשיבותו תימדד בטווח הזמן הארוך. עם זאת, בימים האחרונים הושמדו מעט מדי מחסני רקטות, מעבדות ומפעלים, ויותר מדי מבנים שהערך המבצעי בהשמדתם לכל הפחות שנוי במחולקת.
כך או כך, הרמטכ"ל כוכבי, שבשנתיים האחרונות מדבר על תפיסת ניצחון וקטלניוּת, יודע היטב שזה זמן האמת למימוש התפיסות, התוכניות ודרכי הפעולה שעוצבו בשנים האחרונות. המבצע הזה חייב להסתיים בהישגים מבצעים משמעותיים, ולא באמירות חלולות על הרתעה שהושגה. ישראל זקוקה למבצע שבסופו צה"ל יודע להסביר את המשמעות ארוכת הטווח של ההישגים שלו, ולא את מצב הרוח והתחושות של האויב