שוב הגענו לדילמה הקבועה, שכל פעם מחדש ישראל נדרשת להתמודד איתה במבצעים בעזה: איך ומתי מסיימים סבב הסלמה, שבו מצד אחד יחסי הכוחות ברורים לטובתנו, אבל מהצד השני - למרות המכות שספג - חמאס לא מתכוון להקל על ישראל ולהרים דגל לבן. גם הפעם זה לא יקרה.
ובכל זאת, הפעם, לעומת המבצעים הקודמים, לצה"ל יש הישגים משמעותיים בשטח ובעיקר הפגיעה ברשת המנהרות במטרו של עזה. זה לא רק עניין של הרס שיידרש הרבה זמן לשקמו. מדובר בתפיסת לחימה שבחמאס, בעיקר לאחר מבצע עופרת יצוקה ב־2008 , פיתחו במשך שנים ארוכות.
עכשיו, לאחר שהמודיעין של צה"ל הצליח לפצח ולמפות את רשת המנהרות של חמאס והטילים של חיל האוויר חודרים ופוגעים באופן מדויק במנהרות, הארגון יידרש לחשוב מחדש על כל תפיסת הלחימה שלו.
גם השיקום של היכולות הצבאיות לאחר הריסת אתרי ייצור רבים ופגיעה וחיסול בכירים במערך המחקר והפיתוח יקשו על חמאס לשקם את יכולותיו. לצד זאת, אסור להשלות את עצמנו. שכן, חמאס כבר הוכיח יותר מפעם אחת שהוא מסוגל לשקם את היכולות שלו במהירות. הפעם זה אולי יהיה קשה הרבה יותר, אבל לא אתגר בלתי אפשרי. לכן, אם ישראל תמשיך גם בשנים הקרובות להתנהל באותה הדרך מול עזה, נמצא את עצמנו שוב באותו מקום.
ובאשר לשאלה לאן הולכים כאן, מהדיונים הסגורים בפיקוד הדרום ולפי הדיווחים לדרג המדיני, עולה שהפעילות של צה"ל הוציאה את חמאס משיווי המשקל. זה לא עוצר את הירי, אבל המתקפה האווירית והפגיעה במערכי ההגנה של חמאס יצרו מצב שבו אם ישראל הייתה מעוניינת במבצע שיש בו גם מהלך קרקעי וכניסה לרצועה, אז לכאורה עכשיו היה העיתוי המתאים. אבל מהלך כזה אינו נמצא בשלב הזה על השולחן בשל המחירים הצפויים, בהתארכות המבצע הרוגים וביקורת בינלאומית והעדר תכלית מדינית ברורה לפעולה מהסוג הזה.
חמאס כבר הוכיח כי הוא גם מוכן להמשיך לנהל עם ישראל קרב בלתי נגמר. לא סתם אמר הרמטכ"ל רב אלוף אביב כוכבי באחד מההערכות המצב כי יחיא סינוואר "רצה להיות מגן ירושלים אבל יצא המחריב של עזה". ההיגיון הסביר לכאורה אמור היה להוביל להפסקת אש כבר בימים הקרובים, אבל הגיון סביר הוא לא ההיגיון של חמאס.