1. המציאות עולה על כל דמיון, ואת הקלישאה הזו למדו על בשרם מאות משקיעים שאיבדו חלק גדול מכספם במה שלפי כתב האישום נראה כאחת מהונאות הפונזי הגדולות שנעשו בישראל. לברני מיידוף הישראלי קוראים מיכאל (מייק) בן־ארי, שברח לאחרונה מהארץ אף שדרכונו הופקד במשטרה.
הוא עמד בראש חברת ההשקעות EGFE, חברה בשליטתו ובשליטת אחיו לורנס (לארי) גרינפלד. לפי כתב התביעה נגדו, שהוגש בידי חלק מלקוחותיו, הותיר בן־ארי מאות משפחות שאיבדו את כל רכושן - או חלק גדול ממנו - וההיקף הכולל של המרמה נע בין 300 ל־600 מיליון שקל.
בן־ארי, יליד ארה"ב, עלה ארצה לפני יותר מ־30 שנה. לאחר עלייתו החל לעבוד בבנק לאומי כיועץ השקעות. לפני 20 שנה החליט לפתוח עסק עצמאי. ברמה האישית הוא גרוש פעמיים, אב לשלושה ילדים, המתגורר בפרויקט סביוני רמת אביב בצפון תל אביב. גרושתו האחרונה ורד בן־ארי מתגוררת, לפי כתב התביעה, בדירה אחרת באותו פרויקט.
התרגיל של בן־ארי ידוע ועתיק יומין: נוטלים באמצעות החברה כספים ממאות משקיעים, מבטיחים להם הרים וגבעות, משווקים תדמית של מצליחנים, משקיעים לכאורה באפיקי השקעה "אקזוטיים", ואז משלמים את הריביות האסטרונומיות שהובטחו ללקוחות מכספי הקרן של המשקיעים החדשים, בדפוס פעולה האופייני להונאת פונזי, על שם הנוכל המיתולוגי קרלו פונזי, שהיה הראשון שהמציא אותה לפני כ־100 שנה.
בן־ארי הציג את חברת ההשקעות שלו כחברה בינלאומית שמציעה שירותים פיננסיים, מוצרים פיננסיים וכן השקעות סולידיות ובטוחות עם תשואות חיוביות ליותר מ־800 לקוחות מישראל ומרחבי העולם. בסרטוני השיווק הצהיר בן־ארי כי החברה מנהלת 60 מיליון דולר ל־1,000 לקוחות.
שימו לב להבטחות שקיבלו ממנו המשקיעים: חלקם פותו לקבל הכנסה חודשית קבועה וחלק אחר פותה לקבל ריבית שנתית גבוהה של 10%־14% בשנה. נוסף לכך הובטחו למשקיעים בונוסים שונים ומשונים, בדרך כלל 3%. לפי כתב התביעה, חלק מהמרומים הם אלמנות, יתומים, מתגרשים, בעיקר נשים שאיבדו את כל ממונן, יורשים שאיבדו את ירושת הוריהם, נכים, לקויי ראייה, זוגות צעירים ופנסיונרים.
יש כאלה ששוכנעו בידי בן־ארי למכור את דירות מגוריהם ולהשקיע את התמורה בחברה. בכמה מקרים איבדו משפחות בין 2 ל־12 מיליון שקל כל אחת והפכו לחסרות כל. לפי ועד הפעולה, שהוקם בעקבות ההונאה לכאורה, ידוע על יותר מ־450 קורבנות, וההיקף של החוב לכל משקיע נע בין 400 אלף שקל למיליון שקל. יש גם כאלה שהחוב כלפיהם מגיע ל־4 מיליון שקל ואף יותר.
כיוון שאי אפשר לרמות כל הזמן את כל המשקיעים, קורה הצפוי מכל: בסוף הכל מתפוצץ, החקירות מתחילות כשהכסף נעלם, והרמאי מנסה להיעלם, ובמקרה הזה גם מצליח.
2
ממקום בריחתו, אי שם מחוץ לישראל, שלח בן־ארי מייל ובו טען כי עזב את גבולות ישראל ולא יחזור עד שרשות ני"ע לא תקבל את תנאיו. עוד כתב בן־ארי כי אכן שיקר למשקיעים בקשר לקרן בלו ריבר של החברה שלו, ולקינוח שלח מסרים מאיימים לאלו שתובעים אותו, שלפיהם ידוע לו שחלקם השקיעו כספים לא מדווחים והוא ידווח למס הכנסה על כך (לא אתפלא אם אכן יש בין משקיעיו כמה כאלה).
בן־ארי גם כתב שהוא ישלם כסף רק למי שלא יתבע אותו וידאג שאלה שיתבעו אותו לא יקבלו אגורה עד שכל מי שלא תבעו אותו יקבלו 100% בחזרה. אין לתאר: רמאי עם קלאסה.
בן־ארי השקיע, בין היתר, באיגרות חוב מוניציפליות המונפקות בארה"ב בידי מדינות שונות או בידי ערים. כל זאטוט יודע שהשקעות כאלה לא מניבות תשואות גבוהות אלא תשואות סולידיות מאוד, אולם בן־ארי טען כי התשואות הגבוהות שלו מייצרות רווחים גבוהים באמצעות ניצול ארביטראז' (פערי ריבית או פערי שערים) בין הריביות שמבטיחות האג"ח המוניציפליות או המדינתיות בארה"ב.
את ההשקעות הוא עשה באמצעות קרן בלו ריבר, קרן המנצלת ארביטראז'ים כביכול, שהניבו על הנייר רווחים של יותר מ־10% בשנה. בן־ארי אף השתמש בבחירתו של ביידן לנשיא ארה"ב כדי לשווק את הצלחותיו: "העובדה היא שכעת עומד בראש ארה"ב נשיא דמוקרטי שיגדיל את ההוצאות, יגדיל מסים ויגדיל את הגירעון. נראה לחצים אינפלציוניים כתוצאה מהדפסת כסף, וכתוצאה מכך שיעורי הריבית יעלו ולקרן יהיו רווחים נוספים".
בן־ארי השקיע גם בקרנות המבוססות על הלוואות מגוונות וקצרות טווח לעסקים בברזיל וכן בצפון אמריקה, ואת הקרנות ניתן לרכוש בדולרים או ביורו בבנקים מקומיים דרך נאמן בלוקסמבורג, באיי קיימן או בארה"ב (איי קיימן הם מעין מקלט מס המשמש, בין היתר, להעלמות מס).
בן־ארי גם התרחב להשקעות ריאליות כביכול כמו חברת אחזקות לרשת מרפאות פרטיות ו־50% מחמישה מכרות במונטנגרו שמהם מפיקים בוקסיט אדום - חומר גלם לייצור אלומיניום (השקעה שלא מומשה לבסוף, אף ששווקה). כתב התביעה מתאר את סיפורי ה"אלף לילה ולילה" שמיוחסים לבן־ארי בשיווק השקעותיו, כולל מצגות של עושר והצלחה בעסקים, לרבות מגורים בצפון תל אביב, מסיבות והשקות מפוארות, אירועים גרנדיוזיים שאליהם הוזמנו המשקיעים וחבריהם.
למשל, אירוע ב־2017, "באווירה אביבית־צרפתית בגן אירועים פיאף בפארק הירקון" עם אומנים, וב־2018 אירוע חגיגי בקיסריה עם הופעת אורח של הזמר שלומי שבת תוך שהוא דואג להסעות לכל המשקיעים, אירוע שעלה מאות אלפי שקלים לפחות. כך זה תמיד: עטיפה זוהרת ונוצצת - ומה שבתוכה הרבה פחות זוהר.
3
רשות ני"ע החלה לפשפש במעשיו של בן־ארי, ויש שיטענו מאוחר מדי ומעט מדי, ובחודש אפריל השנה הפכה החקירה הסמויה של הרשות לגלויה, תוך שבן־ארי נעצר ושוחרר על ידי בית המשפט למעצר בית בתנאים מגבילים, שכללו הפקדת דרכון והפקדת ערבות בנקאית בסך של כ־2 מיליון שקל. החשד נגד בן־ארי: עבירות חמורות על דיני ני"ע, עבירות של קבלת דבר במרמה, רישום כוזב במסמכי תאגיד, שיבוש מהלכי משפט ועבירות הלבנת הון.
מאיפה בדיוק הכסף לערבות הענקית? שאלה טובה. איך נעלם בן־ארי, שדרכונו מופקד במשטרה? שאלה עוד יותר טובה וחמורה, שעדיין אין לה תשובות ברורות. רשות ני"ע עצרה לאחר היעלמו של בן־ארי את חברו נחום אייזנשטאט ואת אחד המשקיעים בקרנות של בן־ארי.
לפי החשד, אייזנשטאט סייע לבן־ארי להימלט מן הארץ ולהפר את התנאים המגבילים שהוטלו עליו במסגרת החקירה, על ידי כך שהעניק לו את דרכונו האישי לטובת בריחתו. בינתיים שוחרר אייזנשטאט בתנאים מגבילים תוך שהוא טוען שדרכונו נגנב בידי בן־ארי ותמונתו זויפה על ידי חברו. לאייזנשטאט, אגב, שני דרכונים - ישראלי ואמריקאי.
4
בעקבות האירועים מונה עו"ד ליאור דגן לנאמן של החברה בפירוק, והוא הגיש לאחרונה בקשה מעניינת בנוגע לגרושתו של בן־ארי. סכומי ההונאה הכוללים עומדים, לפי בדיקתו, על 550 מיליון שקל.
ולעניין הגרושה, ורד כלש בן־ארי, המתגוררת כאמור בסביוני רמת אביב. ויש להם בת משותפת. לפי המידע שבידי עו"ד דגן, התקיימה בין בן־ארי לגרושתו מערכת יחסים כספית ארוכת שנים ומסועפת, שבמסגרתה הועברו לידיה נכסים רבים בהיקפים מהותיים ביותר.
בן־ארי התגרש פורמלית בינואר 2008, כאשר נחתם ביניהם הסכם ממון וגירושים שאושר בבית המשפט לענייני משפחה. במסגרת ההסכם קיבלה הגרושה סכומי עתק, כך לפי מסמכים שהוגשו לבית המשפט, בהיקף של מיליוני דולרים, הן באמצעות נכסי נדל"ן שהועברו על שמה במניות בחברות והן בכספים. מנגד, הנכס המרכזי שנשאר בידי בן־ארי עצמו אלו המניות שלו בחברה שבפירוק.
מתברר שזה לא הסוף: במהלך שנת 2017 נחתם עדכון להסכם הגירושים, רביעי במספר, שממנו עולה, כביכול, כי לגרושה היו "זכויות" בקרן בלו ריבר בהיקף של כ־3.8 מיליון שקל וכי בן־ארי מתחייב לפרוע את שלוש המשכנתאות הרובצות על דירת היוקרה בסביוני אביב, שעמדו באותה עת על סך של כ־3 מיליון שקל, ונוסף לכך מתחייב לשלם לגרושתו מדי חודש כ־46 אלף שקל עבור "השקעותיה" בקרן בלו ריבר.
שימו לב עכשיו לשורת העברות כספיות מבן־ארי לגרושתו, לפי המסמכים שהוגשו לבית המשפט. 15,000 שקל שולמו לגרושתו של בן־ארי מדי חודש בהעברה בנקאית, מחשבון החברה שבפירוק בבנק לאומי. למה החברה צריכה לשלם לגרושה? למה מתערבבים כספים אישיים בכספי משקיעים? זה לכאורה ברור: ככה עובדים רמאים.
6,875 דולר (כ־22 אלף שקל) שולמו לגרושה מדי חודש בהעברה בנקאית מחשבון החברה שבפירוק. 15,000 שקל נוספים שולמו במזומן לגרושה ונמסרו לה במעטפה מדי חודש. בן־ארי היה זה שהכין ומסר את המעטפות החודשיות בעצמו, אולם כשנעדר מהארץ הוא הטיל זאת על מי מהעובדים. 1,400 דולר (כ־4,500 שקל) במזומן שולמו לגרושה במעטפה מדי חודש. בסך הכל, על פי הידוע, מדובר בתשלום חודשי כולל של כ־57 אלף שקל בחודש.
כמו כן נעשו העברות בנקאיות בתקופה האחרונה: 300 אלף שקל בסוף פברואר 2021 מחשבון הבנק של החברה שבפירוק לחשבונה של הגרושה. 250 אלף שקל בתחילת אפריל 2021 (ממש לפני מעצרו של בן־ארי) מחשבון הבנק של החברה שבפירוק בבנק הפועלים אל חשבונו הפרטי של בן־ארי בבנק לאומי, כאשר ההעברה הייתה מיועדת לגרושתו.
מתברר גם שבאוקטובר 2018 העביר בן־ארי לגרושתו "בונוס" של 300 אלף שקל בגין "השקעותיה בקרן בלו ריבר" וכן העביר לה סכום נוסף בסך של 700 אלף שקל. החשד הוא, כמובן, שמדובר בכספי משקיעים ובהברחת נכסים.
עו"ד דגן ביקש מהגרושה את רשימת הנכסים שלה ונענה במכתב מתחמק שמדבר על "הפרדה רכושית" ומבהיר שאין בידיה "כל זכויות הנוגעות להליך הפירוק של בן־ארי".
וזה עוד עיקרון שעולה בכל פעם שנעשה סוג של מרמה לכאורה מעין זה. פתאום כל הכספים "זזים" במהלך השנים הצידה, לקרובי משפחה, ותמיד צצה ועולה הטענה שמדובר ב"הפרדה רכושית". מי שרימה פשט רגל כביכול, אבל כל משפחתו נותרה עשירה כקורח. התוצאה: יש בישראל פושטי רגל עשירים מאוד, אם לא הם, אז קרוביהם.
5
כתב התביעה נגד בן־ארי מכנה את המשקיעים שלו "קורבנות". עם אמפתיה לאנשים שאיבדו את כל כספם ואת כל רכושם, אני חייב לומר כמה דברים שייראו ויישמעו לא פופולריים: בסופו של דבר, ואני תמיד כותב את זה, הכסף הוא שלכם, ואתם הרגולטורים הכי טובים של עצמכם.
אל תצפו מרשות ני"ע או כל רגולטור אחר לתפוס רמאים בתחילת דרכם. רמאים תמיד יהיו - בן־ארי הוא לא הראשון ולא האחרון שמואשם במעשים כגון אלה. איפה שיש כסף גדול - תמיד יהיו רמאים ונוכלים שרודפים אחריו - ולצערי הרב גם פתיים וקורבנות.
הרדיפה אחרי תשואות והכסף הפנוי שבידי אנשים (כן, לפעמים גם כסף שחור) רק מייצרת עוד ועוד רמאים, כפי שאנחנו רואים בשנים האחרונות, בהקמת קרנות שמבטיחות הרים וגבעות, במנותק לגמרי מהמציאות.
במקרים האלה כללי האצבע צריכים להיות ברורים: הראשון, לא מתפתים לאנשים לא ממש מוכרים ובעלי שם בניהול השקעות, ובטח לא להשקעות דרך מקלטי מס באיי קיימן.
השני, ועוד יותר חשוב: מי שמבטיח לכם תשואה של יותר מ־10% מדי שנה בסביבת ריבית אפסית, סביר להניח שיתגלה כרברבן ורמאי בהגדרה כי אין דבר כזה "בטוח" בהשקעות וגם אי אפשר להשיג תשואות כאלה מדי שנה, בכל שנה, גם אם אתה מנהל השקעות מוכשר בצורה יוצאת דופן.
השלישי: מי שמוכר לכם השקעות אקזוטיות באיזשהו חומר גלם ומי שמזמין אתכם למסיבות מפוארות - זהו אות אזהרה ברור. אלו רמאים שעסוקים הרבה יותר בשיווק ובתדמית מאשר בניהול השקעות. ויש כמובן את הדברים הטריוויאליים: לא שמים את כל הביצים בסל אחד ולא מוכרים נכסים כמו דירות בשביל השקעות "אקזוטיות".
האם העצות שלי יעזרו להבא? אני מקווה שכן, אבל די משוכנע שלא. לצערי הרב, זו דרכו של עולם ההשקעות. כמו המחזוריות, כמו הגאות והשפל, גם רמאים וקורבנותיהם ילכו ויבואו במחזוריות. אומרים שפרצה קוראת תמיד לגנבים, ובעולם ההשקעות יש הרבה פרצות. שום רגולציה לא יכולה לסתום אותן הרמטית, רק רגולציה עצמית. אלא שפעמים רבות תאוות הבצע גוברת על הכל.