זהו בוקר לא שמח. לא מפני שמחנה אחד זכה, אלא מפני שמחנה אחד רימה. זה בוקר עצוב מפני שמחנה אחד החרים ושנא - והשנאה ניצחה.
הייתי יכול לכתוב רשימה חייכנית בנוסח "ישראל תשרוד", אבל לא מדובר בחילופי שלטון רגילים אלא בחילוף הדמוקרטיה במשטר אחר. משטר שאין לו שם בתולדות העמים ובמדע המדינה. הסטודנטים לא ימצאו משטר כזה בספרי הלימוד. משטר שבו לבוחר אין שום מושג איך ישתמשו בקול שלו.

בנאומו הודה בנט לנתניהו על ההישגים. ההישגים אכן רבים, וכל ישראלי צריך לייחל לכך שהממשלה הבאה לא תקלקל. גם את הממשלה החדשה נמדוד על פי התוצאות, ואני לא צופה שלממשלה החדשה יהיו תוצאות טובות, ולא - לגליזציה של החשיש איננה תוצאה טובה. זה פופוליזם מהסוג המזיק ביותר שניתן להעלות על הדעת.

את התואר ראש הממשלה כותבים גם בראשי תיבות: רה"מ. מהם ראשי התיבות התקניים למי שהוא דמוי ראש ממשלה? דרה"מ? בנט הוא ראש ממשלה מדומה, כי הבוס הוא יאיר לפיד. לכן לא אהבתי את הרגע שבו הבוס לפיד לא נשא נאום, כי יש מחאות, והוא לא רצה שאמא שלו תראה מחאות לגיטימיות שאפילו בפרלמנט הבריטי אינן חריגות. לפיד ואמא שלו, שאני מאוד אוהב, מכירים את הדרכים האלימות שבהן התקשורת והשמאל לחמו בטומי לפיד, בעלה של שולמית לפיד ואביו של יאיר, והשתיקו אותו כאשר הוא העז לחדור לעמדת כוח ומונה למנכ"ל רשות השידור.

עכשיו לפיד והממשלה שלו לא יימנעו מלנקוט את אותן שיטות מול ביקורת עליהם. רוח הססמאות הסדיסטיות של מפגיני בלפור: "לכלא!", כמו גם איבר מין עם שמה של שרה נתניהו ואזיקים על ידי בנימין נתניהו - כל השפה הזאת תכוון את האווירה מעכשיו. השנאה הביאה את הבוחרים ללפיד ומפלגות השמאל, כולל סער, והם יודעים שהם תלויים בה. אחדות השנאה היא הדבק, והיא שמחזיקה את בנט בכיסא ראש הממשלה.
מעכשיו נוכח כל ביקורת יעלו האשמות כמו "המרדה". זו דרך החשיבה של הממשלה הזאת. שום מעשה לא ייחשב לאכזרי מדי במלחמה במי שמכונים כביביסטים, כי הפחד הגדול ביותר של הממשלה הזו הוא ההבטחה של ביבי בנאום אתמול: נחזור בקרוב.