בימים שבהם תוהים מה יהיה עם בנט, אפשר לפנות מקום לשאלה: מה יהיה עם טראמפ. אין ביניהם כמובן שום קשר ישיר, והקשר העקיף הוא באמצעות נתניהו, שבאורח פלאי ממש גם הוא וגם טראמפ מתגלשים באותו מדרון חלקלק של תיקים פליליים. כדי להבין אולי לאן הולך נתניהו, ניתן לבחון היכן נמצא בימים אלה ידידו הטוב טראמפ. ויש גם בונוס: ככל שטראמפ יידרדר לשפל המדרגה שהוא ראוי לו, כך תספוג "מורשתו" הלאומנית בישראל מכות שישפיעו על בלוק הימין של מחנה נתניהו.

מטיילים ברמת הגולן שרואים את השלט "רמת טראמפ" אמורים להבין עם מי יש להם עסק: נוכל בדרך למשפט. גם ירושלים המאוחדת לנצח נצחים של טראמפ ונתניהו היא הבלפסט של המזרח התיכון. איראן אחרי חתימה על הסכם הגרעין (יש סיכוי עוד הקיץ) היא לא איראן של טראמפ ונתניהו. גם היא עדיין קוץ בתחת ולא אקדח על הרקה.

בארצות הברית, כמו בישראל, יש דמוקרטיה מתפקדת. בארצות הברית היא מתוקנת יותר, בישראל פחות. להבדיל ממתפרעי הימין אצלנו, משתתפי ההתקפה על הקפיטול נתפסים בזהאחר זה ומעידים שההסתערות הייתה בהשראת טראמפ. זה עדיין לא תיק פלילי, אבל בהחלט מכה רצינית לתדמית. מה שיכול לחסל סופית את סיכוייו לשרוד ציבורית הוא הדיווחים על השתמטות מתשלום מס או ביצוע מעקב לא חוקי לכאורה אחר חברי קונגרס דמוקרטים ומשפחותיהם. אצל שניהם אגב המפתח הוא עדי מדינה.

כאשר טראמפ ונתניהו דחוקים לפינה, הם מנהלים מאבקי הישרדות בעלי דפוסי פעולה זהים: נשק יום הדין הוא השליטה בבייס. כל עסקן בכיר בליכוד או במפלגה הרפובליקנית יודע שהלך עליו אם טראמפ או ביבי משסים בו את הבייס. החלק המרתק בתצפית על שני נסייני הלבירינת המשפטי והתקשורתי הוא דפוס התנהגות אישי דומה להפליא.

הכחשת ההפסד בבחירות והאשמת הצד השני. שניהם עושים שימוש במילה "הונאה". אצל טראמפ זו הונאה באמצעות שינוי תוצאות ההצבעות (שמעולם לא הוכחה), אצל ביבי ההונאה היא הבטחת בחירות שהופרה על ידי בנט. שניהם עובדים במגמה לחזור לשלטון או לפחות להשפיע על תוצאות הבחירות העתידיות. טראמפ רומז כל הזמן שהוא בדרך לבחירות 2024, ונתניהו כבר הצהיר: I WILL BE BACK. שניהם יודעים בדיוק מי הם הקהלים שלהם. שלא לדבר על אגואיזם מפלצתי בצד רמאות חנוונית. וברור ששניהם יבגדו זה בזה אם הבגידה תשרת אותם.