1. אביגדור ליברמן
לשר האוצר יש דעה מגובשת שהוא לא מסתיר: העסקנים החרדים, ובהם חברי הכנסת הדתיים, מעדיפים משיקולים אלקטורליים שהציבור החרדי יהיה עני וללא השכלה. לכן הם עושים כל מה שרק ניתן כדי שמי שמצביעים עבורם לא ילמדו אנגלית ומתמטיקה ולא ירחיבו את השכלתם. רק כך יכולים עסקני הציבור החרדי לשלוט במצביעים המסורתיים שלהם, בעזרת תקציבי סיוע מנופחים - על חשבון קופת המדינה.
הקרע בין יו"ר ש"ס אריה דרעי לליברמן אינו חדש. הוא התחדש והתעצם בימים האחרונים, בעקבות החלטתו – שיישומה נדחה בינתיים - לבטל את זכאותם של אברכים שאינם עובדים להמשיך לקבל סבסוד עבור מעונות היום לילדיהם. דרעי מכיר היטב את ליברמן ויודע שהאחרון יכול להפוך לאויב מר. הידידות בין השניים החלה כשדרעי היה מנכ"ל משרד הפנים וליברמן מנכ"ל משרד ראש הממשלה. כאשר דרעי הסתבך, ליברמן היה הראשון שהוכיח חברות אמת, ולא היסס לבקר אותו באגף התורני בכלא מעשיהו. לשניהם יש חבר משותף, משה ליאון, שאותו המליך ליברמן לראשות עיריית ירושלים.
בעוד ליברמן עמד בכל הבטחותיו לליאון, המשיך דרעי להתנהל כמו שועל פוליטי: התברר שלמרות התחייבויותיו, לא כל החרדים תמכו בליאון. אחת התעלומות הגדולות היא החתול השחור שעבר בין השניים. ליברמן התבטא שהסיבה לכך אינה קשורה בפוליטיקה, הוא התרשם שדרעי בגד בו ברמה האישית - ועל בגידה אין אצלו לא סליחה ולא מחילה. ליברמן היטיב לבטא בזמנו את הדרך שבה הוא בוחר להתנהל במקרה של בגידה: "עושים Delete וזהו".
לא נכון יהיה לקשור את החלטתו של ליברמן בנושא זכאות האברכים לסבסוד, למשקעים האישיים שבין השניים. ליברמן הרי התבטא בעבר יותר מפעם אחת שיש צורך להפסיק לעשוק את הקופה הציבורית, וכניסתו למשרד האוצר מאפשרת לו לראשונה, אחרי שנים, לממש את תוכניתו ולקבוע אמות מידה ברורות לגבי התמיכה הכספית בחרדים. ההחלטה האחרונה חלה על 18 אלף משקי בית, והיא מטריפה את הציבור הדתי והחרדי. אם כעת ניתן סבסוד עבור ילדים לפי סכום ההכנסה של הוריהם, הרי שמעתה הקריטריון העיקרי יהיה מיצוי כושר ההשתכרות. במילים אחרות, אם עד עכשיו רק הנשים חויבו לעבוד בחצי משרה, והאבות עסקו בלימודי תורה ולא השתלבו בשוק העבודה, מרגע יישום החוק גם הם יחויבו לעבוד לפחות בהיקף של חצי משרה.
השר ליברמן מבקש להפסיק תופעה שנמשכת שנים רבות. למפלגות ולעסקנים החרדים, כאמור, לא מפריע שהציבור שלהם ימשיך לחיות בעוני, בדלות ובמסכנות. באוצר מבקשים לשפר את רמת חייהם של אברכים צעירים, והם תובעים עכשיו מבחורי ישיבה לרכוש השכלה או כישורים, שיאפשרו להם להשתלב בשוק העבודה. היה מתבקש שבחורי הישיבות, שמרביתם נעדרי השכלה פורמלית, יודו לשר האוצר על כך שהוא מעודד אותם לרכוש השכלה נחוצה, ומציע להם להירשם ללימודי תעודה, הוראה, או סיעוד, דבר שיאפשר להם רווחה כלכלית אישית משמעותית ויגדיל את כוחם בשוק העבודה, בין 3% ל־4%.
אבל בציבור החרדי רואים זאת אחרת, ומגדירים את ההחלטה כגזירות. מי שהורגלו במשך שנים להיות צמודים לעטיניה של הקופה הציבורית, מתקשים להשלים עם מציאות חדשה, שנוצרה בעקבות השינויים הפוליטיים - ונערכים לגייס כספים שיאפשרו להם להמשיך ללמוד במקום לעבוד. זאת לא פגיעה בעולם התורה, כפי שמציגים זאת העסקנים החרדים, כשם שליברמן אינו פרעה מלך מצרים, אף שח"כ יעקב ליצמן מיהדות התורה מבקש לצייר אותו ככזה.
כל מה שמבקש שר האוצר הוא שעשרות אלפי אברכים ימשיכו בלימודי תורה, אבל ילמדו גם לימודי ליבה, ויעבדו בחצי משרה, תמורת 400 מיליון שקלים בשנה שהם מקבלים מהקופה הציבורית עבור סעיף סבסוד המעונות. עבור מי שהורגלו עשרות שנים לקבל בלי לתת, זאת כנראה משימה כמעט בלתי אפשרית.
עבור ליברמן מדובר בתוכנית לניתוק עשרות אלפי אברכים ממעגל העוני, אך מבחינת העסקנים החרדים זאת מכה אנושה, שאין שום סיכוי שהם יסכימו לקבל אותה. תסריט של צעירים חרדים שיהיו בעלי השכלה אקדמית, שיוכלו להתפרנס בכוחות עצמם, ולא יהיו תלויים בהם לפרנסתם, הוא חלום רע עבורם – והם יילחמו בכך בכל כוחם.
2. נפתלי בנט
ראש הממשלה ביקר בבירת ירדן ונפגש עם המלך עבדאללה. בפגישה דנו השניים בסוגיית המים, ובנט החליט שישראל תמכור לירדן, שמתמודדת עם מחסור חמור במים, עוד 50 מיליון קוב מים מהכנרת, בנוסף למים שהיא כבר מוכרת לירדן מדי שנה.
על פי דיווחים זאת הייתה פגישה סודית, שנערכה אחרי שורת משברים שהיו בין שתי המדינות, אך דבר הפגישה דלף לברק רביד מוואלה!, ומגיע לו הקרדיט על הסיפור הבלעדי. הירדנים זעמו על פרסום הפגישה, ובצדק. גורמים מלשכת ראש הממשלה התקשרו לארמון הנשיאות בעמאן, התנצלו על ההדלפה, וטענו ברצינות שמקור ההדלפה אינו מישראל. לא יכולתי שלא לגחך כשקראתי את הדברים, גם משום שהעיתון "מקור ראשון" ידע לספר לקוראיו את פרטי פרטיו של ההסכם, כולל המחיר הגבוה יותר שישלמו הירדנים לעומת המים שסופקו להם בעבר.
אני יודע שאסור לעיתונאי לחשוף את מקורות המידע שלו, ולכן אני מרשה לעצמי רק לנחש, שעבדאללה מלך ירדן, התקשר אישית לברק רביד, והדליף לו את דבר קיום הפגישה, כמו גם את מה שנאמר בה. הרי לא הגיוני וגם לא ייתכן שפרטים על פגישה שהייתה מביכה את המלך הירדני דלפו ממשרד ראש הממשלה. אני משוכנע שלבנט אין שום סיבה להתהדר בפגישות סודיות וחשאיות. מי שחושד שמאנשיו דלפה הידיעה, חושד בכשרים, כשם שמי שמנסה להטיל דופי בבנט או ביועציו, עושה זאת על אחריותו בלבד.