שוברי חופות: אין ספק ש"התו השמח" שנכנס השבוע לתוקף מכניס לחיינו טרמינולוגיה חיובית ומחויכת. אולי בהמשך נזכה ל"סגר מבדח", "הגבלות של אושר" ו"חגיגל רביעי". כך נבין שהמצב כנראה חרבנה, אבל המילים כיפיות.
"התו השמח" מתייחס להגבלות שקשורות לאירועים. מעט תמוה, כי מדובר בחתונות. מה הקשר של חתונות ל"שמח"? כפרפראזה לשירה של נורית גלרון "המיסטיקנים הסינים" - "תו שמח - קצת עצוב". כל כך הרבה חופות מתקיימות בתקופה הזאת, וכולן נראות כמו העתק־הדבק של שמחה דהויה שכבר היינו בה. הסאחיות צועקת שאינה יכולה להכיל עוד זוגות שבאים לחסות בצלה, אך הם ממשיכים להגיע.
עוד לפני שהזמנתם מקום באחד מאולמות האירועים, כדאי שתדעו שעדיף לוותר על נאומים ארוכים, סרטונים לא מרגשים, מנות פסאודו־יוקרתיות וריקוד הרכבת המסורתי, שזו באמת הדרך הכי מגוחכת להכריז על אהבתכם. גם הצעידה הארוכה של האורחים ממתחם "קבלת הפנים" (אפשר לחשוב שאנחנו פוגשים שם את הנסיכה ממונקו) דרך נתיב מפוקפק בשיא החום והלחות אל "האזור המרכזי" מעוררת חשד שנותנים לכולם את הזמן להתחרט על הרגע שהם באו, וזה בדיוק מה שהם עושים, מתלוננים על כל מה שאפשר.
האורחים באירועים הופכים להיות מבקרים מקצועיים, מתוך הרגשה תמידית ובדרך כלל צודקת שהם הוציאו יותר ממה שהם מקבלים. יתרה מזאת, החתן והכלה יכולים לחזור בהם כל כך הרבה פעמים בזמן שהם צועדים אט־אט על השביל המוביל לחופה, כששתי המשפחות ניצבות להן שם, וממתינות לאזוק את הזוג הצעיר והתמים אל חיי שגרה, משכנתה, חובות, גידול ילדים, תלונות, מריבות, ובחלק גדול מהמקרים אל גירושים מכוערים.
מעניין מדוע זוגות מתעקשים להמשיך לערוך אירועים אם הם יודעים, כמו המוזמנים שלהם, שמספר האנשים שבאמת מאושרים בשבילם הוא חד־ספרתי במקרה הטוב, ושכל העסקה מתרחשת לצרכים כלכליים בלבד - כיסוי האירוע ותקווה להישאר עם רווח.
החתונות היחידות שאנחנו מוזמנים אך לא מחויבים להגיע אליהן הן ב"חתונה ממבט ראשון". לעונה זו, למשל, הגיע זוג בני 30, קארין ואיתמר. הוא נמלט רגע לפני חתונה אחרת, והיא גרושה טרייה. המפגש ביניהם הוא כמו מצבה לשתי מערכות יחסים שכבר כשלו. הדיאלוג הראשון והסופר־רומנטי שלהם היה בהייטקיסטית מדוברת: "איפה עבדת?", "אני עכשיו בווקמי, שזה כבר יותר מסטארט־אפ". "הם היו לקוחות שלי בחברה הקודמת שעבדתי בה, בספוט אי־אל, שנמכרו לנטע, ועכשיו אני דאון אקזקיוטיב". "אה באמת? אני קיבלתי את הטייטל דיירקטור אוף פיפל אופריישנס". האם זו פגישה רומנטית לצורכי חתונה או שנקלענו לבוקר של מיונים באמדוקס?
איתמר מעיד על עצמו שהוא "בוגר של טיפול פסיכולוגי של שנתיים", כאילו מדובר בהרווארד, ורוצה להבין את ה"ביג פיקצ'ר". רק נשאלת השאלה, מדוע עד עכשיו הכלה הטרייה לא הורידה לו ביג כאפה כדי להוריד אותו לקרקע? אולי זה יקרה רק אחרי שהיא תוריד את האיפור. אבל זה, מתברר, לא צפוי להתרחש, משום שהיא חייבת להיות מאופרת תמידית. הסאבטקסט: לא תראה אותי באמת אפילו לשנייה.
חתן אחר, עומרי, רופא השיניים, מחפש בעיות שיניים אצל נשים רק כדי לתקן אותן. נקווה שאת השיניים, לא את הנשים. הפגישה עם מעיין עלולה לעורר רתיעה. "היא יכולה להיבהל קצת ברררגע הררראשון", אומר דני פרידלנדר, האיש התמוה ביותר בטלוויזיה, ששידך אישה שמתעבת קעקועים לגבר שמקועקע עד כפות רגליו, בתקווה שזה יצליח.
אין טיפת רומנטיקה או כנות במפגשים המאולצים האלה, אלא רק לחץ מכל כיוון לבן/בת הזוג להקים משפחה, להתמסד, לסיים את תקופת ה"לבד". ומה עם אהבה? קודם כל חתונה, אחר כך נראה. "תו שמח" גם לכם.