שירות בתי הסוהר מתפקד במשך שנים ארוכות כבן החורג והמקופח של מערכת הביטחון בישראל. ייתכן שרק בארגון כזה ניתן היה למנות בפברואר האחרון את תת־גונדר רגב דחרוג כראש חטיבת המודיעין - קצין שעד אז לא עסק בתחום, וכעת נדרש לנהל עבודה משותפת עם השב"כ על מנת לנסות להבין מה קורה בין כותלי הכלא ומחוצה להם. רק בארגון כזה ממונים קצינים לתפקידי מפקד מחוז ומועלים לדרגת גונדר, המקבילה לאלוף, לאחר ביצוע בן פחות משנה של תפקיד בדרגת תת־גונדר, שמקביל לתת־אלוף בצבא.
קצינים בכירים רבים ששירתו בארגון בשנים האחרונות טוענים לתרבות מינויים קלוקלת. לטענתם קיים קשר בין הסיכוי לאייש תפקיד בכיר לבין קרבה למרכז הליכוד. ארבעה קצינים בכירים לשעבר בשב"ס שטחו בפנינו בימים האחרונים תמונה עגומה וקשה, שבמסגרתה, לדבריהם, בשיקולים מקצועיים ובמינויים של בכירים - מראש הארגון קטי פרי ועד לתפקידי הגונדרים ותתי־הגונדר - התערבבו מניעים פוליטיים ואישיים. לטענתם, מינויים שאמורים היו להיקבע על בסיס התאמה לתפקיד הפכו לכלי משחק פוליטי בתוך הארגון ומחוצה לו.
מינוי אותם קצינים מעלה האשמה כבדה, כזו שדורשת בדיקה מעמיקה, כזו שאין להתייחס אליה כאל עובדה מוגמרת עד שהיא מוכחת בצורה ברורה. מתוקף תפקידו של השר לביטחון הפנים עמר בר־לב, עליו להפוך כל אבן בבדיקת טוהר המידות בתוך הארגון, הרמה המקצועית והתאמת בעלי התפקידים הבכירים לתפקידם. בר־לב צריך לסמן לנציבת שירות בתי הסוהר שהיא זו שצריכה להוכיח עכשיו שלא כל הארגון שעליו היא מופקדת ניצב על כלונסאות וחללי אוויר, ממש כמו הכלא שממנו ברחו המחבלים אל החופש.
בר־לב יכול אולי לטעון שהוא קיבל ירושה קשה, שמרבית המחדלים נגרמו בשל כשלים, נורמות ותקציבים נמוכים במשך שנים שהחלישו את הארגון מבפנים. אבל עכשיו זו המשמרת שלו, והבעיות חייבות להיות מטופלות בכל הכוח וללא טיוח. יש לבצע בדיקה מעמיקה שתשקף נאמנה את מצבו האמיתי של השב"ס, ואז לגבש המלצות מהירות לרפורמה ולניקוי אורוות היכן שצריך.
הימים האחרונים עשויים להמחיש את המחיר הכבד שנשלם על התנהלות חובבנית, הואיל והאירועים שמתרחשים בתחום אחריות השב"ס עלולים להשפיע על המצב הביטחוני כולו. לא כשלים נקודתיים הם שהובילו לבריחה מכלא גלבוע, ולא השומרת שנרדמה במשמרתה במגדל. זוהי רק תקלה אחת בשרשרת של תקלות מהרמות הנמוכות ועד הגבוהות ביותר, כאשר במקביל הדרג הפוליטי לא ביצע בשנים האחרונות את עבודתו ולא אכף החלטות שהוא עצמו קבע, כמו בסוגיית החסמים הסלולריים שלא הופעלו בכלא.
מוועדה שהקים השר לביטחון הפנים לשעבר גלעד ארדן לבחינת תנאי האסירים הביטחוניים, שהמליצה לצמצם את זכויות היתר שלהם, לא נותר דבר. התקלות שנתגלו בכלא גלבוע אכן איומות, רשימת המחדלים אכן ארוכה, ונראה כי ההזנחה פושה בארגון כבר כמה שנים טובות - אך מעל כל זאת יש דרג פוליטי שאמור לפקח ולבקר. דרג שבשנים האחרונות אמר הרבה, אבל עשה מעט.
ויתרו על הכספת
חלק משרשרת הכשלים נובע מכך שמקבלי ההחלטות בישראל מבקשים לשמור על שקט תעשייתי בבתי הכלא, כדי שאירועים ושביתות פנימיות במתקני המאסר לא יקרינו על המצב הביטחוני מחוץ לכלא. כך קורה לעתים שמנהיגי האסירים הביטחוניים זוכים ליותר השפעה ומעמד מאשר בתקופה שבה עסקו בטרור מחוץ לכלא.
הסיפור שחשפנו ב"מעריב" ביום הבריחה של האסירים, בדבר ההחלטה לפרק את האגף המיוחד שהוקם לאסירים ביטחוניים בכלא שטה, ממחיש היטב את עומק הבעיה והקונספציות, ואת הרצון לקנות שקט זמני גם במחיר ביטול החלטות מערכתיות שעלו למדינה במשאבים רבים.
בתי הכלא שטה וגלבוע סמוכים זה לזה, ובכל אחד מהם התבצע בשנים האחרונות ניסיון להכין מנהרת מילוט. מנגנוני האבטחה והמודיעין שהיו בכלא גלבוע ב־2014, בניסיון חפירת המנהרה שסוכל, עבדו אז טוב יותר. בתחקירים שהתקיימו לאחר אותו ניסיון בריחה נקבעו נוהלי עבודה והופקו לקחים. לשב"ס אף הוצע לרכוש גלאים פשוטים לזיהוי חפירות, אך הגלאים לא נרכשו, והנהלים, ככל שעבר הזמן, התרופפו והלכו.
לפני כשנה וחצי השלימו בבית הסוהר שטה אגף מיוחד, בתקציב של עשרות מיליוני שקלים, פאר הטכנולוגיה של בתי הכלא הביטחוניים, שכונה "הכספת". מדובר באגף עתיר מערכות מתקדמות של מיסוך סלולרי ומערכות מתקדמות נוספות. קהל היעד היה הגרעין הקשה ביותר של האסירים הביטחוניים מהחמאס והג'יהאד האסלאמי, אלה שממשיכים בהכוונת טרור מהכלא ויש להם השפעה רבה על הרחוב הפלסטיני גם כשהם מאחורי סורג ובריח.
הכספת קלטה אליה מחבלים כבדים מכלא גלבוע ומבתי כלא נוספים, כשגם זכריא זביידי היה אחד המחבלים האלה. לאחר כניסתה לתפקיד של הנציבה החדשה, פוזר האגף והאסירים הביטחוניים הוחזרו לבתי הכלא ולאגפים הקודמים שלהם. כך שבו זביידי וחלק מהמחבלים שברחו לאותו תא בכלא גלבוע, וההמשך ידוע.
שני קצינים בכירים בשב"ס אומרים לנו כי הסיבות לפיזור האגף המיוחד ולאי־הפעלת מיסוך סלולרי על מנת לחסום את השיחות של האסירים נבעו מחשש מהסלמה בכלא. תוסיפו לזה אפס מודיעין ומינויים מוזרים - ותקבלו את מנהרת השישה.
ואם כל זה לא מספיק, אז הנוהל שלפיו אחת לחצי שנה יש להעביר את כל האסירים באגף מסוים לאגף ולתאים אחרים - לא בוצע. שלושה מהאסירים שברחו, כך פרסמנו ב"מעריב", לא הופרדו זה מזה אף שהוגדרו כבעלי פוטנציאל גבוה לבריחה מהכלא. בקשתו החריגה של זביידי עצמו הייתה לשהות באותו תא עם חמישה מחבלים מהג'יהאד האסלאמי, למרות היותו מזוהה עם הפת"ח - והיא אושרה, אף שהשב"ס בדרך כלל אינו מאפשר ערבוב בין מחבלים מארגוני טרור שונים.
גם במקרה הזה נורות האזהרה לא נדלקו, ואנשי המקצוע נרדמו ואפשרו את אחת התקלות החמורות שהתרחשו מאז ומעולם בשירות בתי הסוהר.
בין עזה לג'נין
המחדל בכלא גלבוע אינו צפוי להישאר כאירוע נקודתי, וצפויות לו השלכות על המציאות הביטחונית בישראל. אירוע הבריחה מצטרף לנפילתו על גבול עזה של בראל חדריה שמואלי ז"ל, ומבחינת הפלסטינים ישנה חשיבות סמלית לשני האירועים סמוכי הזמן הללו. רצף האירועים עלול להידרדר להסלמה, ולתת מוטיבציה לגורמים בצד השני לייצר אלימות, חיכוך ואף פיגועים.
התחממות ביטחונית ברצועת עזה הינה עדיין התרחיש הסביר ביותר, כאשר בשטחי הרשות הפלסטינית אין למנגנוני הביטחון אינטרס מובהק שההסלמה תזלוג לרחוב הפלסטיני. עם זאת, העניינים בהחלט מסתבכים לנוכח ההנחה האפשרית שלפחות חלק מהנמלטים מצאו מקלט בשטחי הרשות הפלסטינית.
בחודשים האחרונים הפכה ג'נין חסרת המשילות למוקד אלים במיוחד. כמעט בכל פעולה למעצר מבוקשים בעיר או במחנה הפליטים מתפתח לילה של קרב עם פעילי הטרור המקומיים. סביר להניח שבהתאם להיקף הפעילות של צה"ל בניסיון לאתר את המחבלים, נראה גם יותר פעילות בג'נין. כתוצאה מכך צפויים חיכוכים ולחימה בין כוחות צה"ל למחבלים המקומיים. בפעמים האחרונות זה נגמר עם מספר הרוגים גבוה של ארגוני הטרור במחנה הפליטים, ומכאן הדרך להאצת תהליכי הסלמה מול רצועת עזה היא קצרה במיוחד.