אחרי החגים" הגיע כידוע, כולל גם העניין הכיפי הזה של עמידה בפקקים בדרך לעבודה והאזנה לרדיו. ולכן, גם השנה כינסתי את צוות המומחים המצומצם שלי כדי לבחור את חמש תוכניות הרדיו הטובות ביותר בישראל:
ינון מגל ובן כספית
ראשון עד חמישי, 9:00־11:00, 103FM
בני זוג שהחליטו להתגרש, אבל הם עדיין חיים ביחד. כל תזוזה שלה היא בלתי נסבלת, כל מצמוץ שלו יכול להוציא מהדעת, מכל אנחה שלה הוא יכול להתפוצץ. מכירים את זה? אז התוכנית של בן וינון.
הגלגולים הראשונים של פורמט הוויכוחים הקלאסי היו ברשת ב', עם גאולה כהן ושולמית אלוני, שהיו רושפות אידיאולוגיה אך עייפות ולא נגישות. מאוחר יותר זה המשיך עם "המילה האחרונה" בגל"צ, שאותה הנחה צמד מגישים מגוון, שכולל אשת ימין ואיש שגם הוא ימין.
בן וינון אינם רק ימין מול שמאל, הימין הוא גם קצת דתי, שמרני וביביסט ושופר, והשמאל הוא גם אנטי־ביביסט במוצהר, חילוני, ליברל וגם אנטי־שופר.
התהום ביניהם היא אינסופית. הם וכחנים מעולים וכועסים מצוין, כך שאם נקלעת בעבודה לוויכוח אקטואלי, אתה תמיד יכול להגיד, כבר התעצבנתי על זה בבן וינון.
אחרי אירועי זריקת האוזניות, הם מצליחים להתקבע כתוכנית השיח התוססת ביותר ברדיו, וכל הכיף הוא שכאשר לינון אין מה להגיד, הוא שולף את הטיעון האולטימטיבי: "טוב, טוב, שמענו אותך, פרסומות".
"בחצי היום", אסתי פרז
ראשון עד חמישי, 12:00־14:00, כאן רשת ב'
כנראה שהגעתי לגיל שאפשר להתחיל להאזין לאסתי פרז. כלומר, אם אתם בני 30 ומטה - דלגו. הגשת תוכנית ראיונות אקטואלית יומית היא משימה שאין מי שלא יוצא ממנה מצולק, עייף או שניהם. אבל נראה שאסתי פרז פשוט נהנית מזה.
הטון שלה דאגני, אמהי אפילו, וגם משועשע. היא מצליחה לשמור על תוכנית מעניינת וגם חשובה. היא דוגרית אבל לא בוטה, סמכותית אבל לא וולגרית. היא מנהלת ראיונות חדים וגם שומרת על נימה של ציניות. מדובר במקצוענית שנוסעת על הכביש הזה כבר 20 שנה, אבל שומרת על רעננות בריאה.
“רשות השידור”, עם שי גולדן ויובל נתן
שישי, 8:00־10:00, רדיו תל אביב
הנה שני זכרי אלפא מעוררי קנאה, כאלה שהיית רוצה לשבת איתם למועבט עם ג'ין וטוניק. הם מחרמנים באינטליגנציה ובידע שלהם ושולפים רפרנסים ממונולוגים של סת' רוגן או משפטי ייאוש בגלל איזו קבוצת לוס אנג'לס לייקרס שהפסידה במשחק שהתקיים בשלוש לפנות בוקר. בנים, בקיצור.
הם בכלל מנחים תוכנית מקצועית בענייני תקשורת, ולכן זו האזנת חובה לכל מי שמסתובב בתחום. אבל יותר מתקשורת, זו הגישה ורוחב היריעה. ההגשה השי גולדנית תמיד מנומקת ומסעירה, והנונשלנטיות של יובל נתן מזריקה לתוכנית הבנה לעומקה של התקשורת, אבל גם בוסטר של תיעוב מכל מה שמזויף בתעשייה. הפרגון תמיד ילווה בחצי עקיצה ויסתיים בשאלה קיומית: אז מה אתה בכלל עושה שם, תגיד לי, מה, מה העבודה שלך כאילו?
תומר מולוידזון
ראשון עד רביעי, 9:00־11:00, כאן88
תומר מולוידזון הוא כנראה הקול המזוהה ביותר עם 88 והמוזיקה שרק הם משדרים. קולו הרגוע והשקט בין שיר לא מוכר של תומר ישעיהו (הצעיר והמקסים) לבין "playground love" של air, נותן למאזין בדיוק את מה שהוא מחפש - ביטחון מלא שכאן לא יהיו פאלטות פופוליסטיות, כמו "אפריקה" של טוטו, רק כדי לעשות נעים למאזינים, אלא בחירת שירים חכמה, מה"ביוקר" של המוזיקה.
פרט לזה, שווה להאזין גם לפודקאסט המוצדק והמצוין שלו (עם גיל מטוס) על ג'ים מוריסון. חמישה פרקים שהם כמעט כאורך חייו הקצרים של האומן החשוב והסקסי ביותר שידע עולם המוזיקה.
אודיה קורן ונתן דטנר
שישי, 13:00־14:00, גל"צ
כבר שנים שזו התוכנית הכי טובה ברדיו, ובפער. מי שהצליח להכניס ליום שישי שלו את הממתק הרדיופוני הזה, כבר לא יוכל להשתחרר משיחות העומק המשעשעות־בוגרות שלהם על החיים, שנגמרות בתובנה פולנית או בפאנץ' מהורהר.
כשדטנר מקריא שירה - זו אומנות. כשאודיה מדברת על מוות - זה הכי משמח בעולם. הם פורטים את החיים לסיפורים פיקנטיים קטנים ומקסימים, שתמיד ייקטעו על ידי ענבל גזית, עורכת דסק התרבות, שתתקן שהמחזמר בכלל עלה קודם ביידיש ורק אחרי זה הוצג בארץ. לא יודע אם גלי צה"ל תמשיך להתקיים, אבל בחיאת בני גנץ, תשמור על החבר'ה האלה