עם החזרה לשגרה: חמש תוכניות הרדיו שינעימו לכם את הזמן בפקקים

אחרי החגים" הגיע כידוע, כולל גם העניין הכיפי הזה של עמידה בפקקים בדרך לעבודה והאזנה לרדיו. ולכן, גם השנה כינסתי את צוות המומחים המצומצם שלי כדי לבחור את חמש תוכניות הרדיו הטובות ביותר בישראל:

בני זוג שהחליטו להתגרש, אבל הם עדיין חיים ביחד. כל תזוזה שלה היא בלתי נסבלת, כל מצמוץ שלו יכול להוציא מהדעת, מכל אנחה שלה הוא יכול להתפוצץ. מכירים את זה? אז התוכנית של בן וינון.

הגלגולים הראשונים של פורמט הוויכוחים הקלאסי היו ברשת ב', עם גאולה כהן ושולמית אלוני, שהיו רושפות אידיאולוגיה אך עייפות ולא נגישות. מאוחר יותר זה המשיך עם "המילה האחרונה" בגל"צ, שאותה הנחה צמד מגישים מגוון, שכולל אשת ימין ואיש שגם הוא ימין.

בן וינון אינם רק ימין מול שמאל, הימין הוא גם קצת דתי, שמרני וביביסט ושופר, והשמאל הוא גם אנטי־ביביסט במוצהר, חילוני, ליברל וגם אנטי־שופר.

התהום ביניהם היא אינסופית. הם וכחנים מעולים וכועסים מצוין, כך שאם נקלעת בעבודה לוויכוח אקטואלי, אתה תמיד יכול להגיד, כבר התעצבנתי על זה בבן וינון.

כנראה שהגעתי לגיל שאפשר להתחיל להאזין לאסתי פרז. כלומר, אם אתם בני 30 ומטה - דלגו. הגשת תוכנית ראיונות אקטואלית יומית היא משימה שאין מי שלא יוצא ממנה מצולק, עייף או שניהם. אבל נראה שאסתי פרז פשוט נהנית מזה.

הטון שלה דאגני, אמהי אפילו, וגם משועשע. היא מצליחה לשמור על תוכנית מעניינת וגם חשובה. היא דוגרית אבל לא בוטה, סמכותית אבל לא וולגרית. היא מנהלת ראיונות חדים וגם שומרת על נימה של ציניות. מדובר במקצוענית שנוסעת על הכביש הזה כבר 20 שנה, אבל שומרת על רעננות בריאה.

הם בכלל מנחים תוכנית מקצועית בענייני תקשורת, ולכן זו האזנת חובה לכל מי שמסתובב בתחום. אבל יותר מתקשורת, זו הגישה ורוחב היריעה. ההגשה השי גולדנית תמיד מנומקת ומסעירה, והנונשלנטיות של יובל נתן מזריקה לתוכנית הבנה לעומקה של התקשורת, אבל גם בוסטר של תיעוב מכל מה שמזויף בתעשייה. הפרגון תמיד ילווה בחצי עקיצה ויסתיים בשאלה קיומית: אז מה אתה בכלל עושה שם, תגיד לי, מה, מה העבודה שלך כאילו?

פרט לזה, שווה להאזין גם לפודקאסט המוצדק והמצוין שלו (עם גיל מטוס) על ג'ים מוריסון. חמישה פרקים שהם כמעט כאורך חייו הקצרים של האומן החשוב והסקסי ביותר שידע עולם המוזיקה.

כשדטנר מקריא שירה - זו אומנות. כשאודיה מדברת על מוות - זה הכי משמח בעולם. הם פורטים את החיים לסיפורים פיקנטיים קטנים ומקסימים, שתמיד ייקטעו על ידי ענבל גזית, עורכת דסק התרבות, שתתקן שהמחזמר בכלל עלה קודם ביידיש ורק אחרי זה הוצג בארץ. לא יודע אם גלי צה"ל תמשיך להתקיים, אבל בחיאת בני גנץ, תשמור על החבר'ה האלה