בתחילת השבוע הודיעו מתנגדי החיסונים על תוכניתם לחסום את כבישי הארץ. לרווחתם של רוב התושבים המחאה לא צלחה, אולי מחוסר עניין לציבור. זה הזכיר לי מחאות אחרות, מוצדקות יותר, שבמסגרתן נחסמו כבישים וכל הארץ שותקה בפקקים במשך שעות. אנחנו מדינה דמוקרטית. הדמוקרטיה היא שלטון העם, הרוב מחליט ועל פיו יישק דבר. בדמוקרטיה מובטחות זכויות האזרח שמעוגנות בחוק, ואחת מהן היא זכות ההפגנה. הפגנה ברישיון מתירה למשתתפיה לעמוד או ללכת במקומות ציבוריים, גם אם הדבר מפריע לתנועה. יחד עם זאת, ידועות הגבלות, כמו הפגנות בשטח פרטי ללא הסכמת הבעלים, או הפגנות בעורקי תנועה מרכזיים.
ונשאלת השאלה: האם זכותם של מוחים, צודקים ככל שיהיו, לגרום לנזקים לציבור ולכלכלה? האם מיעוט יכול לכפות את רצונו, לעכב אנשים בדרכם, לגרום לנזקים, להתנהג באורח משתלח ופוגעני? האם בשם זכות ההפגנה ניתן לשלול את זכותם של הרבים להמשיך במטלותיהם היומיומיות?
לא ייתכן שזכות היסוד של אחד תפגע בזכות היסוד של האחר. כאשר ההפגנה פוגעת באופן חמור בציבור, תגובת הנפגעים הפוכה מזו שלה מקווים המפגינים. קשה להיות אמפתי למניעים של מפגינים כאשר אלה גורמים לאזרח אחד לאחר להוציא את הילד מהגן, ולאחר להפסיד תור לטיפול רפואי. רבותיי המפגינים, צאו עם שלטים, עמדו מול משרדי הממשלה והרימו קולכם בזעקה, אבל אל תשבשו את חייהם של אלה שרק מבקשים להגיע הביתה בשלום.
חסימת כבישים היא עבירה פלילית. הרס רכוש הוא עבירה פלילית. עיכוב בני אדם שלא ברשות הוא עבירה פלילית. במקרים כאלה יש לעצור את המפגין. כאשר אני תקוע במכוניתי למשך שעות בפקק עקב חסימת כביש, זו מבחינתי התנהגות פושעת שדורשת התערבות של המשטרה.
בו בזמן אי אפשר להתעלם מהעובדה שהמשטרה עומדת לעתים קרובות חסרת אונים מול המפגינים. איש לא יראה בעין יפה שוטר שנוקט יד קשה מול מפגין נכה. למרות זאת, יש לקבוע נהלים ולאכוף אותם, כי האחד זכאי לזכות היסוד שלו, כל עוד אינו פוגע בזכות היסוד של האחר.