למקרה שפספסתם, הקומיקאי ליאור שליין, בן זוגה של שרת התחבורה מרב מיכאלי, הצטרף בסוף השבוע האחרון לפאנל הפרשנים ב"אולפן שישי". על שנינות המונולוג ועל איכות הבדיחות שלו אפשר להתווכח, אבל על דבר אחד אי אפשר: קומץ ההערות הרפות שנשמעו מהעיתונות על ניגוד העניינים שקיים לכאורה בהופעתו כפרשן באולפן חדשות על רקע היותו בן זוגה של שרת התחבורה - בטל בשישים.

ניגוד העניינים הזה קיים כבר שמונה שנים, מאז שמיכאלי הצטרפה לפוליטיקה. הוא צרם אף יותר כשלשליין הייתה תוכנית סאטירה פוליטית שבועית בערוץ מרכזי. אבל משום מה, כל מי שהאתיקה היא ״נר לרגליו״, אף פעם לא התרגש מכך.

למען הסר ספק, לי אישית אין בעיה עם ניגוד העניינים שבמדינה מתוקנת לכאורה אמורים היו לגרום לשליין להרכין ראש וללכת בצנעה לירכתי הבמה עד שבת זוגו תמצה את שאיפותיה הפוליטיות. אבל בדיוק באותו אופן, גם אין לי בעיה עם ניגוד העניינים שקיים לכאורה במקרה של שר המשפטים גדעון סער ואשתו העיתונאית גאולה אבן־סער.

גם שליין וגם אבן־סער הם פרסונות טלוויזיוניות ותיקות, ושניהם לא עושים מאמצים להסתיר איזה סוד - הרי הקשר הזוגי שלהם ידוע לכל. העובדה שהם חיים עם פוליטיקאית או פוליטיקאי לא אמורה להשפיע על הקריירה שלהם. אבל מה לעשות שבפועל, זה פשוט לא עובד ככה.

אחרי שבשנים האחרונות עשתה ויתורי ענק בקריירה שלה כדי לא ליפול לפה של טהרני האתיקה למיניהם, לאחרונה קיבלה אבן־סער היתר מהתאגיד להגיש תוכנית אקטואליה - תחום שהיא מתמחה בו כבר שנים רבות. הצקצקנים מיד התעוררו והתחילו לקונן. איפה נשמע כזה דבר, שאישה תגיש תוכנית אקטואליה בעוד שהבעל הוא שר וחבר בממשלה?

היופי הוא שאבן־סער חוטפת באופן קבוע קיתונות של ביקורת גם מ״הארץ״ וגם מ״ישראל היום״. במקרה שלה, ה״אתיקה״ משרתת גם את האינטרס הביביסטי וגם את האינטרס האנטי־ימני. אבל הצביעות זועקת לשמיים, בדיוק כפי שהיא זעקה לשמיים כשהיו ציפיות לוויתורי קריירה דומים מליהיא לפיד. משום מה, הציפייה לערכי האתיקה הטהורה, ועוד במציאות שבה האתיקה העיתונאית נשחקת עד דק לטובת אינטרסים של רייטינג ויישור קו עם הרשתות החברתיות, מתקיימת רק כשמדובר בנשים.

מהפמיניסטית הגדולה מכולן כנראה לא נשמע תלונות על כך. ניתן לה את יתרון הספק - אולי היא פשוט נמנעת מהבעת דעה בגלל ניגוד העניינים שלה בנושא. אבל עולם שבו גאולה אבן־סער צריכה לוותר על הקריירה שלה בטלוויזיה לטובת הקריירה של בעלה בפוליטיקה, בעוד שאצל מרב מיכאלי וליאור שליין זה ממש לא מתנגש, הוא לא עולם ששואף לשוויון. הוא עולם שוביניסטי ואפילו גרוע מכך - עולם של פמיניזם במסיכה. מקוננים רק כשזה נוח פוליטית. השתיקה סביב העניין לא רק מעוררת גועל, אלא גם תוקעת את התפתחות הפמיניזם.

לשליין יש זכות מלאה להתפרנס ולטפח קריירה, אבל גם לגאולה אבן־סער, ולכל אישה אחרת. הביקורת על שליין דווקא הייתה מידתית - הוא לא צריך לוותר על הקריירה שלו לטובת הקריירה של בת זוגו. אבל כל מי שמתיימר לתמוך בשוויון צריך לעזוב את גאולה אבן־סער ואת העמדת הפנים שמדובר בנורמות אתיות. פשוט תניחו לה כבר.

למה לליאור שליין מותר מה שלגאולה אבן־סער אסור?

עולם שבו סער צריכה לוותר על הקריירה שלה בטלוויזיה לטובת הקריירה של בעלה בפוליטיקה, בעוד שאצל מרב מיכאלי וליאור שליין זה ממש לא מתנגש, הוא לא עולם ששואף לשוויון