בעקבות הפריצה לאתרים ישראליים והחשש מאובדן מוחלט של הפרטיות, החלטתי להקדים ומבעוד מועד לפרסם על עצמי את כל הסודות הכי מביכים, כך ששום פצחן כזה או אחר לעולם לא יוכל לסחוט אותי. בקיצור, עדיף שתשמעו ממני ולא מהדלפות. אז ככה:


מעולם לא קראתי עד הסוף את "זן ואמנות אחזקת האופנוע", גם לא את ההתחלה; תמיד בבדיקת ינשוף אני נושף בפעם הראשונה ממש חלש, כדי לעבוד על המכשיר ועל השוטר. זה אף פעם לא מצליח.

חשבתי שאנצח ב"הישרדות", או לפחות אגיע לגמר. למעשה, הייתי שם רק שבוע והודחתי שלישי, וגם זה רק כי משה פרימו פרש לפניי. אביבית בר זוהר מאוד מצחיקה אותי, וגם ליהיא גרינר. אני עוקב אחרי שתיהן באינסטגרם; אני מבזבז גליל שלם של נייר טואלט בשירותים ציבוריים לריפוד כפול, משולש ומרובע של האסלה. עם כל הכבוד לכדור הארץ, הירכיים שלי לא ייגעו במשטח ציבורי.  


אני לא יודע מה הסיפור ב"החטא ועונשו", אבל יכול לשרבב את השם "רסקולניקוב" בשיחות מסדרון. אני לא יודע אפילו אם הוא קשור. אני לא באמת מנהל שום שיחות מסדרון כבר שנים. גם שיחות טלפון לא, אני מסנן את כולם. אף על פי שכל פעם אני מאיים שעוד שנייה אני מתנתק - אין לי שום כוונה לעזוב את הוט. הם סתם מרעיפים עליי מתנות, הנחות ושדרוגים; מעולם לא התנדבתי לשום דבר. כשמבקשים תרומה, אני אומר שלדעתי כסף לא יעזור כאן, אבל אני מוכן לתת מזמני. אני לא באמת מוכן.


לא ראיתי "משחקי הכס", וחמור מכך, לא התפניתי לצפות ב"הסופרנוס". אני אומר שזה אלים מדי בשבילי. זה שקר; קיבלתי 570 בפסיכומטרי, אז כששואלים, אני אומר שלא עשיתי אף פעם את המבחן כי לא הייתי צריך. אף שכן הייתי; נראה לי שאנשים חושבים שאני יותר אינטליגנטי ממה שאני באמת. האתגר האינטלקטואלי שלי בימים האלה הוא להתמודד עם הדמויות החדשות של "חם, לוהט, רותח", גרסת ברזיל.

משחקי הכס (צילום: Helen Sloan HBO)משחקי הכס (צילום: Helen Sloan HBO)


אני לא זוכר תאריכים וגם לא פרצופים, גם לא של הילדים שלי. כלומר את הפרצופים שלהם אני כן מזהה, אבל לא מתי נולדו. מספיק לי לדעת את השנה ושזה היה בחורף. יש אנשים שעובדים איתי שנים ואני מתבייש לשאול אותם מה השם שלהם.

אין בעיניי שום הבדל בין בנות שקוראים להן דנה, דינה, מרב או שירה. כשמדברים על שחקני קולנוע, אני אומר "כן, כן, הוא היה מצוין", אף על פי שאני לא זוכר מי שיחק באיזה סרט. יש סדרות שאני לא מבין את העלילה שלהן וכל הדמויות מתבלבלות לי.

פעם גנבתי דיסק של ג'מירוקוואי מרדיו תל אביב. הוא היה גרוע אבל כבר לא היה נעים לי להחזיר; אני קובע פגישות כשאני יודע מלכתחילה שאבטל אותן; אני עושה את עצמי לא מתעניין ברכילות, אבל אני יודע כל דקה מה מצב הזוגיות של קסניה טרנטול. כרגע היא פנויה.


כשאני מנסה להגיד משהו חכם, אני מוציא משפט שמישהו אמר מאתר הציטוטים "בין המרכאות", ומייחס אותו לעצמי. אגב, לדעתי, אתה נכשל רק כאשר אתה מפסיק לנסות. זה ככה, הרהור שעלה לי כרגע. אני תמיד מציץ לקוד הסודי של אנשים שלפניי בכספומט, סתם כדי לראות אם אני מצליח. אני גם תמיד אציץ למי שעומד לידי במשתנה, סתם מתוך הרגל.


אני לא יודע מה זה הירק שומר, ואיפה שמים אותו; אני דווקא מעדיף את החצי השני של החדשות, כשיונית לוי מתחילה לדבר על מבחני סביח וצימרים זולים, רק אז זה מתחיל לעניין אותי. אני בוכה ב"אקס פקטור", ברגע שאמא שומעת את הבן שלה שר ומתפללת שיגידו לו כן. אני מתפלל יחד איתה. אבל כשמעיפים אותו, אני אומר: מגיע לו, הוא היה גרוע.

זה לא שאני לא יודע איפה הפנסיה שלי, אני לא יודע בכלל אם יש לי פנסיה; לפעמים אני אומר שאני מאמין באלוהים רק בשל הסיכוי שהוא באמת קיים וניפגש בעולם הבא; עמיחי שיקלי נאה בעיניי; אף שיר של אריק איינשטיין לא ריגש אותי מעולם, אני תמיד אעדיף את שלמה ארצי; בוב דילן הוא אובר רייטד; קרמבו לא ראוי למאכל אדם, ואף פעם, אבל אף פעם לא צחקתי מבדיחה של ליאור שליין. 