אומרים שהעברת התקציב היא הזדמנות לשינוי. לא מהפכה אלא שינוי כיוון בהתאם לאילוצים של ממשלת "אל תזיז את הגבינה שלי, ואם הזזת אז לא ראיתי". גם אם הוסרה חרב דמוקלס שאיימה על אישור התקציב, עדיין מקנן חשש למהפך נגדי, הרי מדובר בפוליטיקאים. חלקם שכירי חרב.
הזמן הנכון לשינוי מבחינת השמאל־מרכז הוא הבחירות המתוכננות בעוד כארבע שנים. בינתיים יש ניסיון להיאחז בתופעות מעודדות כמו נטייה להסכים לחידוש חוזה הגרעין, איסור רכישת אדמות בגדה על ידי אנשים פרטיים, ניסיונות להסדרה עם חמאס וכו'. שינוי של ממש הוא יותר משאלת לב מאשר מציאות פוליטית, ועדיין.
לרפורמות שדוחף ומבצע למשל שר הדתות מתן כהנא יש ממד מבטיח: לא רק חיסול משטר כשרות טפילי והקלת הגיור, אלא גם נופך מהוסס של הפשרה מדינית מצד אותם רבני צהר. אני לא בטוח לאיזו פשרה טריטוריאלית ניתן להגיע עם רבנות צהר, אבל אני די בטוח שהעימות בינם לבין רבני ש"ס והחרד"לים הוא על כל המגרש, כולל המדיני והביטחוני והמוסרי.
"אני מאמין שכל אזרח במדינת ישראל צריך להיות מסוגל לממש את הזוגיות שלו באופן חוקי", אמר הכהנא שצדק. לכן בנט הוא "בוגד" על פי גפני, וח"כ מש"ס משה אבוטבול מתגעגע "לשמאלנים שמעולם לא פגעו, ולא עשו דברים כל כך מרחיקי לכת כמו שעושה מתן כהנא, שפוגע בחומת הכשרות ובחומת מוסד הנישואים והכותל".
לא צריך להיות תנאי או אמוראי כדי להבחין בהבדל בין כהנא או יועז הנדל ובין גפני, דרעי, בן גביר ושות'. לבור גמור כמוני אין לו אלא מה שעיניו רואות: הנדל רוכב על אופני הרים וטוחנם זה בזה, וכהנא מהלך ביום קיץ בטריקו. לא צריך להיות אנטישמי כדי לתהות למה, בשם אלוהים איזה שלא יהיה, החרדי בביגוד חורף אירופי מגיר פלגי זיעה בקיץ מזרח־תיכוני. וסליחה על דרדור השיח הבינדתי למדורי האופנה.
הבעיה האמיתית של המגזר הדתי היא שכהנא ודומיו הם לא רק נציגי הדתיים בקרב החילונים, אלא גם נציגי החילונים בקרב הדתיים, ולך דע לאן נוטה הכיפה. להבנתי הדלה הם עצמם, ההיברידים, לא יודעים. הם לא בחורי ישיבה, לא מסורתיים, אבל יראי שמיים, ונדמה לי שבצד הפאניקה על צלילה בסקרים, חבורת ימינה נושמת לרווחה אחרי שנפטרו מהתיק המשיחי האלים של הימין הלאומני.
בן־גוריון מינה את הרב שלמה גורן להיות הרב הצבאי הראשי. גורן נבחר כדי שיפרש את חוקי התורה כך שלא יפריעו לנהל את צה"ל, והוא אכן הביא את הסחורה. עד ששת הימים. אז השתלטה עליו רוח עוועים קדושה.
גם יישור הקו של מערכת הביטחון עם הסכם הגרעין של ביידן הוא סוג של שביב בשורה. המפתח הוא החלמה הדרגתית (מדובר במכורים) מסינדרום איראן־איראן של הישראלים, מה שאמור להביא לפוטנציאל רגיעה גם בסוריה ולבנון. המאמץ לתגבר את המנדטים ואת הגיבוי הציבורי בסקרים הנוכחיים מחייב את הממשלה לבצע פעולות מניבות מנדטים כבר היום, לאחר אישור התקציב.
החזרת האסורים והחללים מעזה, הקלה כלכלית בלי להידרדר למיתון, רכש מאסיבי של ועדי עובדים, מיסוי דרקוני של טייקונים והצגה משכנעת של אחדות קואליציונית גם במחירי סוף העונה של האידיאולוגיה שלהם. ולא לשכוח לטפל באיש שעדיין מתפקד כדבק הארסי של האופוזיציה.
הלו דרייפוס
נתניהו חייב להגיע פיזית למשפטו כשתחל עדותו של עד המדינה ניר חפץ, וזה המקום לזהות את האורח שבו ראש הממשלה לשעבר בונה את הסתערותו העתידית על דעת הקהל. תפקיד עורכי הדין שלו הוא למשוך זמן ולהוכיח שכולם מושחתים. הטכניקה שלו היא ניהול קמפיין שקרי תוך כדי משפט כדי להגיע (בעוד כנצח) לתוצאה הרצויה. הצעד השיווקי המתוחכם שהוא נוקט נבנה כבר כיום, תוך כדי משפט. מדובר בקמפיין התקרבנות אגרסיבי שעליו ירכוב נתניהו אם וכאשר והלוואי שיורשע (ההרס שיצר סביבו בלתי נתפס ומחייב תגובה לאומית).
למשל: במהלך הדיון המתנהל בימים אלה בתיק השוחד של אלוביץ' הוציאו נתניהו ודוברו הודעה זהה שהפריכה את טענת הפרקליטות כי נתניהו פיטר את אבי ברגר, מנכ"ל משרד התקשורת. כל אדם סביר שקרא את כתב האישום הבין שהעדויות הן חד־משמעיות: ב־2015, מיד עם כינון ממשלתו, מינה נתניהו את עצמו לשר התקשורת, פיטר את ברגר על פי דרישת אלוביץ' ומינה את שלמה פילבר, שאישר את עסקת בזק־יס שברגר התנגד לה. יום עבודה שגרתי נוסף במהלך המשפט. אלא שהודעת נתניהו ודוברו לתקשורת דיברה על "דרמה בבית המשפט". וכי "התובעת סתרה את עצמה".
דקדוק בתמלילים שפורסמו לא מעלה שום "דרמה" וכי התובעת לא "סתרה" את כתב האישום. זה לא הפריע לניהול קמפיין מתוזמר בהמשך: "למעשה", טענה עו"ד כנרת בראשי, "עו"ד יהודית תירוש (התובעת - ר"א) מודה בבית המשפט שסעיף 61 לכתב האישום בעניין פיטוריו של מנכ"ל משרד התקשורת הוא סעיף שקרי, הוא סעיף לא נכון". גם העד שנחקר, טענה בראשי, "יוצא כאדם שלא דובר אמת".
"ישראל היום" דיווח: "אם יימשך הפיאסקו עם עדויות התביעה בתיק 4000, וחוסר הקשר בין העדויות ומה שכתוב בכתב האישום, במיוחד אחרי שהתברר שאבי ברגר לא פוטר בשל לחץ של אלוביץ על נתניהו (הפרקליטות הודתה בכך), יוכלו הנאשמים לבקש זיכוי כבר בשלב סיום עדי התביעה".
עכשיו ההסבר ונא להתרכז: הטכניקה של הדיווח השקרי המתוזמר צופה פני עתיד. במהלך המשפט מטפטפים בקביעות דיווחי שקר על קריסת התביעה. המטרה היא למכור לציבור הביביסטי כי מצבו המשפטי של נתניהו שפיר עד מזהיר. אם תחזור אלף פעם על שקר בקרב קהל מכור ברמה רגשית, הוא יעצב את תודעתו. המניפולציה הזו בנויה על ההבנה שהציבור הימני אינו מאמין (פתולוגית) למי שאינו משלנו.
השוס האמיתי מתוכנן לסופו של המשפט. זכאי? זה ברור. אמרנו לכם וביבי לנצח נצחים. אשם? אם אחרי שנים של סימום ביביסטים ייגזר דין שאיננו תואם את ציפיותיהם, זה יהיה משחק ילדים לשכנע ציבור מזועזע שיד זדונית תפרה את העדויות והרשיעה את מנהיגם חרף ה"דיווחים" שהצביעו על זיכויו.
מכאן ואילך ייפתחו שערי הקונספירציה. זה היה משפט מכור. השופט בן יונה. הבת של התובעת השתתפה בהפגנה של שלום עכשיו. ההמשך הוא העתק־הדבק את המתקפה על הקפיטול בוושינגטון על התקפת הכנסת בירושלים. ראו הוזהרנו.