סיכום (זמני): האירוע נוהל בצמד, בנט-לפיד, בציר אינטימי ביניהם, בשיתוף הנשיא הרצוג. מהרגע הראשון היה ברור שיש כאן מירוץ נגד השעון: אסור שיוגש כתב אישום, כי באותו רגע כולם בני ערובה של מערכת המשפט הטורקית (העצמאית יחסית), אסור שהאירוע יהפוך לפסטיבל תקשורתי בטורקיה, כי זה יקשה על ירידה מהעץ.
הצמד בנט-לפיד הכניס מיד לתוך הלופ את ראש המוסד דדי ברנע. המגעים נוהלו בשני צירים: לפיד ובכירי משרדו מול העוזר האישי של ארדואן, בנט דרך ברנע מול ראש המוסד הטורקי. המשימה הראשונה: לשכנע את הטורקים שאין כאן סיפור ריגול. הם באמת האמינו בזה, בהתחלה.
תרמה לאמונה הזו תמונת הארמון של ארדואן עם עיגול אדום סביבה. אז ראש הממשלה, שר החוץ והנשיא נתנו את מילתם שאין כאן ריגול ואין מרגלים. בפרטי, ובציבורי. באחד הימים יצאו שלושתם, כל אחד בדרכו, באמירה הזו. ברנע, כמובן, הציג את הנתונים למקבילו הטורקי. בשלב הזה היה ברור שחומרת המשבר הצטמצמה והגיעה למרחב שבין הגשת כתב אישום "קל" אך טורדני, לבין שחרור.
במשבר טיפלו מהצד שלנו שבעה בכירים, כולל בנט ולפיד, שערכו הערכת מצב פעמיים ביום, בבוקר ובערב. על פי כמה גורמים מעורבים, לא היה כלל "שיח תמורות". ארדואן לא דרש תמורה. כן היה ברור, שתהיה שיחת טלפון בין בנט לארדואן ושתהיה אווירת חימום יחסים כללית. ארדואן כבר ניסה לחמם את היחסים בשיחת הטלפון הקודמת שלו עם הנשיא הרצוג, אבל זה לא התרומם.
אז עכשיו זה כנראה יתרומם לאנשהו, אם כי "לאט ובנחת", אומרים בסביבת בנט. הטורקים זקוקים לעזרה בוושינגטון, ספק אם ישראל תהיה מסוגלת לספק אותה, מכיוון שגם היא זקוקה למצרך הזה. כך או אחרת, בשלב מוקדם של האירוע הוחלט בין בנט ללפיד שלא יהיו משחקי אגו, מרדפי אשראי או גזירות קופון. לא יחכו להם בשדה, לא יתקוטטו על כבוד, יתנו להם לחזור הביתה בנחת ויתקשרו לברך. כך היה. בדיעבד, לא היה כאן מארב טורקי מתוכנן או מזימה ארדואנית לסחוט את ישראל.
כן היה צירוף מקרים נדיר, מלצרית עירנית מדי, משטרה עם עודף מוטיבציה ושר טורקי שהבין את הפוטנציאל ומינף אותו. כדי לרדת מהעץ הזה, היה צריך לנהוג בדיוק כפי שנהגנו. לא לגייס סיוע בי"ל, לא לאיים, לא לצרוח, לעבוד בשקט וחכם. מתברר שלא צריך 30 מנדטים כדי להשיג שכל ישר. הישג יפה לממשלה.