המרוץ לדירה: זו הסיבה שצעירים רבים בוחרים שלא לחזור למעגל העבודה

מחירי הבתים והדירות עולים בחדות, נכסים נחטפים במהירות תוך עלייה שבועית של עשרות אלפי שקלים. כל הקודם זוכה - או לפחות כך הוא מרגיש. מחיר דירה ממוצע, לכל הגדלים - מחדר אחד ועד שישה חדרים - היה ברבע השלישי של השנה, יולי־ספטמבר, 1.6804 מיליון שקל, עלייה של 6.9% לעומת שנה קודם לכן. מחיר ממוצע ארצי של דירה בת 3.5־4 חדרים עלה ב־7.7% ל־1.6739 מיליון שקל, ומחיר דירה בת 4.5־5 חדרים עלה ב־15.8%!

עליות חדות במיוחד היו בדירות 4.5־5 חדרים בירושלים, שם העוני רב (מצב סוציו־אקונומי 3 מתוך 10), בשיעור של 22.3%, ל־2.7617 מיליון שקל. מהיכן יבוא הכסף? במחוז חיפה דירה בת 3.5־4 חדרים עם עלייה של 21.5%, במחוז המרכז דירה בת 5.5־6 חדרים עם עלייה של 23.9%, במחוז תל אביב דירה 3.5־4 חדרים עם עלייה של 22.3% ל־2.261 מיליון שקל, במחוז הדרום דירה של 2.5־3 חדרים עם עלייה של 26.1% ל־0.8738 מיליון שקל. באשדוד (שלה דירוג סוציו־אקונומי 4 בלבד), דירה בת 4.5־5 חדרים עם עלייה של 9.7%, ל־2.309 מיליון שקל. בבאר שבע (דירוג סוציו־אקונומי 5), דירה של 5.5־6 חדרים עלתה ב־22.5%, ל־2.062 מיליון שקל. כנראה יש מקורות הכנסה חדשים לתושבים.

ממשיכים ברשימה: בבית שמש, עם לא מעט חרדים חסרי אמצעים ודירוג סוציו־אקונומי נמוך מאוד (2), הציגה דירה של 5.5־6 חדרים עלייה של 37.8%, ל־2.5019 מיליון שקל. מוזר. כפר סבא (עם דירוג סוציו־אקונומי גבוה של 8), דירת 5.5־6 חדרים עם עלייה של 26.2%, ל־3.8738 מיליון שקל. בנתניה (עם דירוג סוציו־אקונומי 6), דירה של 4.5־5 חדרים עם עלייה של 32.6%, ל־2.7865 מיליון שקל, אולי מדובר בהון של תושבים זרים.רמת גן (דירוג סוציו־אקונומי 8), דירת 4.5־5 חדרים עם עלייה של 28%, ל־3.6718 מיליון שקל. ובתל אביב, יקירת הצעירים, דירת 2.5־3 חדרים עם עלייה של 11.7%, ל־2.9397 מיליון שקל.

היות שמחיר דירה ממוצע בישראל היה כאמור 1.6804 מיליון שקל והשכר ברוטו - בתקופה שבה נבחנו מחירי הדירות, ברבע השלישי של השנה - היה בממוצע 11,716 שקל, המשמעות היא שנדרשים 143.4 חודשי עבודה לרכוש דירה, אם באופן תיאורטי כל ההכנסה ברוטו הולכת לרכישת דירה. היות ושיעור המס בישראל הוא בממוצע כ־22%, המשמעות היא כי נדרשים 176 חודשים שכר נטו לרכישת דירה, שהם 14.7 שנים. טירוף. זאת בהנחה (הלא ריאלית מאוד כמובן) שכל ההכנסה כולה הולכת לרכישת דירה.

בועת נדל"ן

אף שהדירות מתרחקות בצעדי ענק מהישג ידם של התושבים הנעשקים, מרבית הממשלות בישראל ספסרו לאורך שנים במחירי המקרקעין, שרובם שייכים למדינה (גם קק"ל, בעקיפין, היא "המדינה"), כלומר - לנו. זאת, בשילוב פקידים חסרי לב המושכים את מתן האישורים שהקבלנים והבונים כה כמהים להם לאורך כל שדרת האישורים. אין פלא אפוא כי נכנסנו לבועת נדל"ן חדשה שתוצאותיה יבואו לידי ביטוי בעוד כמה שנים, עת תתפוצץ בקול אדיר.

 השכר הנומינלי עלה בשנה האחרונה עד לחודש ספטמבר ב־2.9%. ברור שהדירות בורחות בלי שיש אפשר להגיע אליהן, פרט לעשירים, בעיקר בגוש דן, למעלימי המסים במגזרים מסוימים - שם העבודה אינה מנהג נפוץ (ובכל זאת מחירי הדירות עולים בשיעור חד) או לתופסי הגבעות ביהודה ושומרון ולמתנחלים "הרגילים" ולמנגנון הציבורי הממשלתי המתנפח והמסואב, המעלה עבור עצמו את השכר ללא סוף. לא נשכח את ההייטקיסטים שמרוויחים סכומי עתק, כולל מאקזיטים, בתמורה הוגנת לכישוריהם ועבודתם סביב לשעון, שעבורם המחירים לא יקרים. נוסיף לרשימה גם את אנשי צבא הקבע, שבמשך שנים בנו עבורם שכונות בסבסוד ממשלתי כגון בראש העין וברעות, קבוצות לחץ שהקימו עמותות וקיבלו קרקע לבנייה במחיר שפל כגון יישובי שבעת הכוכבים, בדואים שמשתלטים על הנגב ובונים עיירות וערים "לא מוכרות".

עכשיו, בהינף קולמוס של קואליציית הפסיפס, אישרו במסגרת "חוק החשמל" לחבר אותן לרשת, ובכך למעשה יולבנו עשרות אלפי בתים שנבנו לא כחוק על קרקע שלא בהכרח שייכת לבונים (זוהי מתנת ההסכם הקואליציוני עם רע"ם, שיכולה להגיע לעשרות מיליארדי שקלים).

מעל כל אלה ישנה קבוצת מיוחסת ותיקה־חדשה, השייכת לברוני הקרקעות המכנים עצמם בשם "ההתיישבות העובדת". הם זכאים עתה לחלקות אדמה בסבסוד המדינה, בסמוי מעין הציבור. עתה הם שוב, לאחר שנים, קשורים לשלטון החדש של ממשלת הפסיפס. סעיף 16 להסכם הקואליציוני עם מפלגת העבודה קובע: "הממשלה תפעל לאפשר רכישת זכויות לחברים על ידי אגודה חקלאית שיתופית, לפי התנאים שאושרו בהחלטה 1488 של מועצת מקרקעי ישראל ("חלופת האגודה").

 עוד מסכימים הצדדים לתמוך בחקיקה אשר תפעל לתיקון עיוותים ואפליה בזכויות החברים בקיבוץ ובמושב על יחידות דיור שלהם בשטח (המחנה) הקיבוץ והמושב. זאת על בסיס השוואת התנאים עם החוכר בשטח העירוני". אתם שומעים, או קוראים, היטב, "אפליה". שומו שמיים. מפלגת העבודה מבקשת בהסכם הקואליציוני לשנות התיקון שהיה בצדק רק בשנת 2017 להחלטה 1488 של רשות מקרקעי ישראל, שקבעה ביטול זכויות לרכישת זכויות המגורים שבו אין תוכנית מגורים מאושרת. המפא"יניקים החדשים בממשלת הפסיפס הנוכחית רוצים לחזור להחלטה 1488, המאפשרת רכישת זכויות למגורים (דגש שלי) על ידי אגודות חקלאיות שיתופיות - קיבוץ מתחדש, קיבוץ שיתופי או מושב שיתופי.

המפ"איניקים תאבי מקרקעין, שלהזכירנו, הוא רכוש הלאום. עוד נזכיר כי על שטח מדינת ישראל נלחמים ומאבדים חיים ונפצעים לאורך דורות כל בני העיר, העולים, תושבי עיירות הפיתוח והפריפריה, הדרוזים ובני הכפר. המפא"יניקים החדשים מבקשים לפי ההסכם הקואליציוני לרכוש את כל זכויות המגורים, כולל הפוטנציאל התכנוני בכל מגרש (היקף הבינוי, בלי להוסיף יחידות דיור). ה"מתן־בסתר" ייעשה באמצעות הנוסח שמפלגת העבודה מבקשת להעביר בהחלטה 1488, לפני שבוטלה כאמור בשנת 2017, שאגודה שתרכוש את זכויות המגורים לא תידרש לשלם (דגש שלי) לרשות מקרקעי ישראל תשלום נוסף עבור מימוש זכויות המגורים שנרכשו בגין כל הסכם שייחתם בין האגודה לבין חבריה ביחס לזכויות אלו. זו לשון חידוש ההטבות על ידי מפלגת העבודה.

הכירו את הפראיירים

התמימים ממשיכים להאמין כי אם יעבדו קשה יגיעו לדירה משלהם. החרוצים הם העולים החדשים בעשרות השנים האחרונות, הכוונה בעיקר לעלייה מברית המועצות לשעבר. שיעור ההשתתפות של כ־700 אלף עולים בכוח העבודה גבוה במיוחד, והיה באוגוסט השנה 70.5%. גבוה יותר ממה שהיה ערב התפרצות נגיף הקורונה (בשנת 2019 היה שיעור השתתפות שלהם בכוח העבודה 69.5%).

הקבוצה המתאמצת השנייה, לפי נתוני הבנק המרכזי, היא נשים, ששיעור ההשתתפות שלהן היה 58.9% לעומת 59.6%, ירידה קלה בלבד בהתחשב בתקופת הקורונה שחייבה יותר נשים לדאוג למשק הבית. נשים עדיין משתכרות 15% פחות מגברים, אם מביאים בחשבון את שעות העבודה (הכוונה לאותו תפקיד ולאותה השכלה). מפני שאינן עובדות שעות ארוכות כמו גברים, שכרן בפועל נמוך בכ־30% מאשר גברים, ולכן חיוני עבורן לצאת לעבודה בימים קשים אלה של האמרת מחירי הדירות כדי למצוא קורת גג מתאימה למשפחותיהן.

הגברים, המאכלסים יותר את התפקידים הבכירים בסקטור הממשלתי וגם העסקי, שלא לדבר על תעשיות ההייטק, הפחיתו את שיעור ההשתתפות בכוח העבודה ל־65.4% לעומת 67.6% בשנת 2019. הגברים במצב טוב: מרוויחים יותר, מתעשרים יותר ויכולים להרפות מתעסוקה ולהתפנות לרווחי הון, כולל מפעילות בשוק הנדל"ן, שם המיסוי על השכרת דירות נמוך, לעתים לא מדווח ולא הוגן לעומת שאר האוכלוסייה, המשלמת מס מלא על כל פעילות כלכלית.

מניתוח נתוני התעסוקה של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה עולה כי אנחנו מתקרבים שוב לתעסוקה מלאה. נגיף הקורונה כאילו (או למעשה) מאחורינו, מבחינת הפעילות בשוק העבודה. שיעור ההשתתפות של נשים בכוח העבודה בחצי השני של נובמבר כבר הגיע ל־61.5%, עלייה מתמדת ועקבית מאז הבהלה בתחילת הופעת נגיף הקורונה, עת החלו בחצי הראשון של מאי 2020 לאסוף נתונים דו־שבועיים לפי התקן הבינלאומי (אז שיעור ההשתתפות בכוח העבודה היה 56.4%).

שיעור האבטלה בקרב נשים, שהיה בחצי הראשון של מאי 2020 3.9% וטיפס עד 6% בחצי הראשון של ספטמבר 2020, ירד בחצי השני של נובמבר ל־5%, קרוב לאבטלה חיכוכית ומשק בתעסוקה מלאה. שיעור ההשתתפות בכוח העבודה של גברים, שהיה בחצי הראשון של מאי 2020 66.3% והיה בתנודות לאורך התקופה, החל לעלות בחודשים האחרונים והגיע לשיא של 69.1% בחצי השני של נובמבר. שיעור האבטלה של הגברים, שהיה נמוך היסטורית, 3.7% בחצי הראשון של מאי 2020, טיפס ל־5.9% בחצי הראשון של נובמבר השנה ונפל בחצי השני של נובמבר ל־4.5%. גם פה רואים מגמה ברורה לכיוון תעסוקה מלאה במשק.

כל מאמצי האזרחים התמימים, שלא שייכים לאחת הקבוצות "שיודעות להסתדר", לא יצליחו להשיג להם קורת גג משלהם. הריצה והעבודה הקשה היא לשווא. חלק מהצעירים הבינו זאת. הם נוטשים את מקומות העבודה ואינם מתאמצים יותר: עדיף לשבת בבר או במקום בילוי מאשר לרוץ אחר החלום שנגוז. זאת הסיבה שיש מחסור בידיים עובדות. מספר המשרות הפנויות באוקטובר היה בשיא של כל הזמנים - 143,274 משרות.