כדי לעודד חשיבה לאומית חיובית, הושק השבוע קמפיין "תחשבו טוב" של נשיא המדינה בוז'י הרצוג בשיתוף עם הממשלה, הכנסת וחברת מטא, הידועה גם בכינויה הסודי פייסבוק. אם לא שמעתם על הקמפיין, זה בשל העובדה המצערת שאיכשהו, הוא לא תפס. אומנם פייסבוק היא שותפה מרכזית להצהרה שצריך לנקות את הרשת משיח שנאה פוגעני ומשפת ביבים, אבל אתם יודעים איך זה - יש דברים שהופכים ויראליים ויש כאלה שפשוט לא, ולא משנה כמה פוליטיקאים וסלבס תגייס לטובת העניין.
הרעיון כשלעצמו נשמע יפה: נשיא המדינה משתמש במעמדו כדי לגרום לנו לחשוב טוב לפני שמשחררים מהמקלדת קללות, נאצות, עלבונות, איומים וסתם השמצות. פוליטיקאים וידוענים צילמו את עצמם כשכל אחד מהם מקריא תגובה ממש פוגענית שקיבל ברשת, משנה את המילים הפוגעניות למילים מחזקות ומעצימות, ואז מבקש מהגולשים לחשוב טוב לפני שהם כותבים תגובות שממש לא נעים לקבל אותן. בין היתר השתתפו ראש הממשלה נפתלי בנט, שר החוץ יאיר לפיד, שרת הפנים איילת שקד וחברי הכנסת מירי רגב, משה ארבל ומיקי זוהר.
מילא ההחלטה להחליף את המילים השליליות בחיוביות, שמסרסת את הפואנטה של הסרטונים. הקמפיין לא נבנה בחוכמה, אבל זו הצרה הקטנה. הצרה הגדולה היא שהפוליטיקאים שגויסו לקמפיין, כמו גם הרשתות החברתיות ובראשן פייסבוק - דווקא חושבים טוב. טוב מאוד אפילו. הם חושבים מה ייצא להם מזה, וכרגע מאמינים שאין להם אינטרס לעצור את התרבות הבריונית והבהמית שמתחוללת ברשת. לא נעים להם להודות בזה, אז הם מעמידים פנים שהם נגד.
מפחדים מפייסבוק
צריך להיות די מנותק מהחדשות כדי לא לדעת שפייסבוק נצלבה בבית הנבחרים האמריקאי, אחרי שעזבו אותה לא מעט בכירים. המפורסמת שבהם העידה שפייסבוק עושה אופטימיזציה לתוכן שאנשים מגלים מעורבות כלפיו, ושהתוכן שהכי מעורר תגובה הוא כעס וזעם. היא יודעת היטב ש"אם היא תשנה את האלגוריתם כדי שיהיה בטוח יותר, אנשים יבלו פחות זמן באתר, ילחצו על פחות מודעות, והחברה תרוויח פחות כסף".
איזה חלק מהעדות הזאת לא היה ברור לפייסבוק ישראל, לנשיא המדינה, או למגוון המנהיגים והסלבס שהתגייסו והעלו סרטונים של עצמם?
כולנו כבר יודעים מהן ההשלכות של היעדר המגבלות ברשתות החברתיות. אלה לא חזיונות אפוקליפטיים אלא ניתוח ההווה. ראינו את הסרט "הדילמה החברתית", הזדעזענו מהאלימות בגבעת הקפיטול, קראנו את הנתונים על שיעור ההתאבדויות בקרב בני נוער שזינק בעשרות אחוזים מאז 2011, השנה שבה הסמארטפונים הציפו את העולם. בינתיים - המחוקקים בארה"ב מאיימים על הרשתות החברתיות רק בחקיקה שתגביר את התחרות. רק מה - אם התחרות תגבר, כך תגבר גם התאווה של הרשתות המתחרות לכסף, שאיתה תגבר התאווה לטראפיק בכל מחיר, וכל זה רק יגביר את החיפוש האובססיבי אחרי מה שהכי מושך את תשומת הלב האנושית - שנאה וזעם. ספק אם זה יפתור משהו.
שום דבר ממה שנכתב כאן אינו חדש, ובכל זאת, מי שיכול לחוקק, גם בישראל, מהסס לעשות זאת. אולי הפוליטיקאים מפחדים להסתבך עם פייסבוק. אחרי הכל - הם בטוחים שזאת הפלטפורמה התקשורתית שקובעת את גורלם בקלפי, אז למה להכעיס עם הגבלות רגולטוריות אמיתיות שישפיעו, חלילה, על הרווחיות שלה, ואולי גם על הטראפיק בעמוד האישי שלהם?
אבל כל עוד הרשת החברתית לא מחויבת באחריות על מה שממונף היום לצרכיה הפיננסיים, אפשר לעשות עוד הרבה קמפיינים מתנחמדים שלא יתפסו, מהסיבה הפשוטה שהאלגוריתם הקיים לא יקדם אותם. הם חיוביים מדי. מקרבים מדי. תרבותיים מדי. נחמדים ומנומסים מדי. הם כל מה שלא מייצר מעורבות או כסף, ולכן נרמס ונעלם בתוך ים הביוב שכן תופס. אז מישהו באמת חושב שקמפיין הוא מה שיעזור? הרי ההשפעה החברתית השלילית של התופעה הזו רק מקצינה ככל שהזמן עובר.
חופש הרעל והפייק
הקטע הכי מצחיק הוא לשמוע פוליטיקאים שמגינים על הרעל, הרוע, הפוגענות, הדיסאינפורמציה - וכל הזוועה שממנה הרשתות החברתיות חיות ומתעצמות. הם מוכנים לספוג את העובדה שהרשת מעודדת בורות, הופכת אמת לשקר ושקר לאמת, יוצרת שנאה וקיטוב שמסכנים את מרקם החברה, וטוענים שזה בגלל "חופש הביטוי" שיקר ללבם. איך בדיוק ייפגע חופש הביטוי אם יהיו תנאי סף להתנהלות מעל הבמה הזו, כפי שאמורים להיות תנאי סף מינימליים כדי לעמוד ולדבר על כל במה? כנראה מאותה סיבה שהם לא קיימים בכנסת, ומאותה הסיבה שאפילו ועדת אתיקה כבר אין. בינינו, גם כשהיא הייתה קיימת, חברי הכנסת היו משתלחים זה בזה בבוטות מבחילה. "חופש הביטוי", עאלק.
חלק מחברי הכנסת שהשתתפו בקמפיין והתבכיינו על איזו תגובה שמישהו כתב עליהם, יודעים היטב שביומיום הם משקיעים הרבה כסף, מאמץ וחשיבה אסטרטגית רקובה בעידוד התופעה שעליה הם מקוננים בסרטונים. זאת השיטה שהם אימצו כדי לנסות לגייס תומכים.
מנגד, שרת הפנים שקד שהשתתפה בקמפיין המרגש, מתלוננת שוב ושוב על כך שהיא ורה"מ בנט חשופים לכמות מטורפת של פייק ניוז ברשתות החברתיות. שאף פעם לא הייתה מסה גדולה כל כך של שקרים שהופצו במזיד נגד פוליטיקאים בישראל. זה נכון, אגב. הם באמת הוגדרו כמטרה שהיריבים מעוניינים לחסל, ולא משנה להם איך.
רק לא ברור למה שקד מתלוננת. הרי הפתרון לזוהמה שכל מטרתה היא שטיפת מוח באמצעות שקרים ללא מצרים, היא לשים את המצרים. לייצר את החקיקה הדרושה. למה היא וחבריה למפלגה ולממשלה לא עושים את זה? אולי הם מפחדים ממתקפה עוד יותר גרועה של שקרים ופייק ניוז, שחלילה יגידו שהם מחבלים ב"חופש הביטוי", שהפך מזמן לחופש החרבון בפומבי. הם לא מבינים שהמתקפה נגדם בכל מקרה תהיה חסרת מצרים. שמי שידיו על ההגה ומבין מה קורה, צריך לעשות כל מה שהוא יכול כדי לשים לזה סוף, במקום להתבכיין.
התרגלנו שחברי הקואליציה וחברי האופוזיציה מתווכחים ביניהם מי יותר משסה, מי יותר בוטה, מי יותר גזען ומי יותר מחבל בדמוקרטיה. רמז: לא יהיה בוויכוחים האלו מנצח. את המלחמה בתרבות הקלוקלת ינצח מי שיתחיל להטיל את האחריות על הרשתות החברתיות. כל עוד אלגוריתם מקסום הרווח בנוי על כך שאנחנו נשנא זה את זה, שום רשת לא תשנה את זה מטעם עצמה. איך נגרום להן להוכיח שהאלגוריתם שלהן מכוון לשיח מכבד, ומיגור שיח שנאה וגזענות? רק בחקיקה. היינו הראשונים בבוסטר, אנחנו יכולים להיות ראשונים גם בזה.